דפנה קסטיאל, מעצבת בעסק הרהיטים המשפחתי, סוגרת עשר שנים ביפו, מתוכן שנתיים וחצי בדירה המחוברת לבית הקסטיאלים ("אבא שלי קורא לזה השאריות") אותה שיפצה בעצמה. צבע הקירות הנבחר הוא לבן, העמודים העתיקים נשמרו ודלת המעלית משמשת גם כדלת הכניסה.
כוסות. חלק מאוסף קרמיקה ישראלית בן עשר שנים, שנולד כתוצאה משיטוטים אחר סטים חסרים בשוק הפשפשים (צילום: דנה מאירזון)
סט קערות שקנתה לסבה, עליהן מוטבע סמל "הגמל המעופף" של "יריד המזרח". הלוגו המעופף נולד בשנת 32, ארבע שנים בלבד לפני שהסב הגיע ארצה (צילום: דנה מאירזון)
דגם מפורצלן של מתחם קסטיאל ברחוב אלפסי בתל אביב, יוצר על ידי יונתן הופ במיוחד עבור המשפחה (צילום: דנה מאירזון)
מיני-תמונות שצוירו על ידי רון אלוני, דודה של דפנה, עשויות מפתקים ממוסגרים על קנבס. במקור נמכרות על גבי סט של שלושה מדפים, בחדר השינה של דפנה תלויים שישה (צילום: דנה מאירזון)
חרק בגודל טבעי מפורק לחלקיו, נקנה בצרפת. את שיעור הביולוגיה מאזן חלוק נחל - סמיילי עליו רשמה דפנה את הציווי "לחייך" (צילום: דנה מאירזון)
מנורת ויוואלדי בחדר השינה. נקנתה בשוק הפשפשים באיטליה, מתעקשת לא להאיר ולכן משמשת כפסל ולא כמנורת לילה (צילום: דנה מאירזון)
קופסאות צפרדע וקרנף תוצרת צרפת. כלבה האמיתי של דפנה הלך לעולמו, ובמקומו הגיעו לבית כלב מעץ ומבחר פסלי חיות (צילום: דנה מאירזון)
מגש בצורת חמסה עם מקום יעודי למלח ופלפל של המעצבת פאולה נבון (צילום: דנה מאירזון)
תיק בטכניקת האוריגאמי שעיצבה דפנה במסגרת פרויקט הגמר בלימודי עיצוב תעשייתי ב"ויטל". את התיק עשתה בהשראת סבה, שבילדותה ערך לה שיעורי קיפולי הנייר מדי יום שישי (צילום: דנה מאירזון)
כסא נדנדה. עובר בירושה במשפחה, עליו הניקה סבתה את אמה. את שטיח העור מצאה בין שאריות הבדים במרפדייה המשפחתית (צילום: דנה מאירזון)
דגם של סירה שנבנה על ידי אביה ודודה. אביה זרק את כל דגמי הסירות שבנה ואת הסירה הזו היא שמרה (צילום: דנה מאירזון)
מהדק בצורת תנין, מיובא מחו"ל ונמכר ב"קסטיאל" (צילום: דנה מאירזון)
ארון "ירושות" שממוקם דווקא בשירותים. "כולם נעלבים שהם נותנים לי מתנות ואני שמה אותן בשירותים, אבל בעיניי זה החדר הכי אינטימי בבית. להיפך, אם אתה לא שם, אתה לא קיים" (צילום: דנה מאירזון)