לפטופ אישי הניתן במתנה לכל סטודנט עם תחילת הלימודים, טיסות לתערוכות עיצוב נחשבות בעולם, ארוחות צהריים מפנקות ומכונות קפה אישית המספקת שתייה חמה לאורך כל התואר ללא הגבלה; אלה הם רק חלק מהתנאים המפנקים להם זוכים בכל שנה עשרים סטודנטים ברי מזל שנבחרו מתוך עשרות בתי ספר מובילים לעיצוב מכל העולם. הסטודנטים, בוגרי תואר ראשון טריים בארצם, מרחיקים למילאנו לטובת לימודי תואר שני שמתהדר בטייטל המנצנץ "עיצוב מותרות", בבית הספר "creative academy" בבירת העיצוב האיטלקית.
בית הספר הוקם לפני שמונה שנים ביוזמתו של פרנקו קולונגי, מנכ"ל קבוצת ריצ'מונט, שנחשבת למשפחה המיוחסת של מותגי היוקרה ומאגדת בתוכה עשרות חברות שעונים, תכשיטים ומוצרי עור ביניהן: "קרטייה", "מון בלאנט" ו"מונטה גראפה". כעת היא חולשת גם על מוסד אקדמי.
מטרתו של התואר הייחודי היא להכשיר את מעצבי המחר לעבודה בחברות המותגים של הקבוצה, לכן ב-"creative academy" הקשר עם התעשייה הוא הדוק, הפן השיווקי תופס מקום נרחב וערכי המותג הם מילות מפתח בתואר. שאלת מיליון הדולר היא מה קורה בדרך לערכי המעצב הצעיר. יש שיגידו שהבית ספר הוא כלוב של זהב שיצרה קבוצת ריצ'מונט על מנת לגדל אנשי מקצוע מעולים, אך ללא יכולת אמיתית לביטוי אישי. "אתה לא בא לשם בשביל לפתח את האינדיבידואל" מאשרת ארינה פרנטה, מעצבת בבורסת היהלומים ומרצה ב"שנקר" שלמדה במוסד. "המטרה היא להבין איך לעצב עבור חברה. אתה כאילו מוותר על המון דברים שלך שאם היית עובד לבד היית עושה את מה שבראש שלך. יש מעצבים שלא מתחברים לזה, אבל בעיניי אתה מקבל מזה המון כח".
את חלל בית הספר עיצב האדריכל פרנצ'סקו ספדרו בצורת לופט רחב ידיים בעל שתי קומות. הכיתות, חדרי המחקר ואולם התצוגה ממוקמים בקומה התחתונה. בקומה השנייה, ספריה ואזור מנוחה. תוכנית הלימודים הייחודית מורכבת מהכרות ראשונית עם האקססוריז השונים ולאחר מכן מתחילים הלימודים המעשיים. בתחילת כל שבוע אחד ממנהלי חברות היוקרה נותן קפיצה לכיתת הלימוד, עורך הרצאה על המותג ומציג לסטודנטים את הפרויקט השבועי. במהלך השבוע הסטודנטים נמצאים בסוג של "פרויקט מסלול" שבסופו נערך מעמד ההגשה. לאחר שבעה חודשי לימודים אינטנסיביים, משדך הבית ספר בין בוגריו לבין החברות השונות בכדי שיתחילו בסטאז' בן שלושה חודשים, בתקווה להפוך את הסטודנטים הצעירים לחלק אינטגרלי מצוותי העיצוב של מותגי היוקרה.
גם אופן הלמידה בבית ספר שונה משיטת הלימוד המקובלת בארץ. לרוב, תהליך העיצוב, החל מסיעור המוחות וכלה במוצר הסופי, נעשה בקבוצות, כאשר בכל פרויקט עובדים הסטודנטים בצוות אחר. "אצלם אין דבר כזה מעצב אחד. זה לגמרי צוות של מעצבים ולכן יש המון שלבים של שכנוע" מסבירה עינת כהן, סטודנטית לשעבר ומעצבת בהווה, את הקשר בין אופי הלימודים לבין שוק העבודה. "בעולם האמיתי אתה צריך לשכנע את המעצב הראשי, ראש צוות שלך, והוא צריך ללכת למחלקת השיווק בשביל לראות אם בכלל יש לזה בשר". בנוסף, הדגם הווירטואלי אינו הופך לדגם מוחשי והמוצרים מוצגים מעל מסך המחשב בלבד. ראשי החברות, כמו גם הסטודנטים, מבקרים את האובייקטים על פי התרשמות מהצורה ומהעיצוב בלבד ואינם זוכים לגעת במוצר הסופי.
אלה שלמדו במוסד מציינים את התואר כחוויה של פעם בחיים, הן בגלל השהות המפנקת בחו"ל והן בגלל הלימודים המרתקים בתחום שאינו מוכר לקהל הרחב. הדיון העכשווי לגבי עיצוב חברתי המתאים את עצמו לא רק לחלק הלבן והעשיר של הגלובוס, אלא גם לצרכיהן של מדינות העולם שלישי, אוכלוסיית הנכים וגיל הזהב לרוב אינו מגיע לכותלי בית הספר ואינו מעסיק את בוגריו. "זה סותר באיזשהו מקום" אומרת פרנטה, "אבל כל עוד יש מעמדות בחברה תמיד יהיו מותרות. יהיה מקום לדבר על אוכלוסיות חלשות יותר כשיהיה שוויון, אבל לפי דעתי זה לא יקרה אף פעם. אולי בעולם אוטופי, אולם אז לא יהיו מותרות".