פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      החיים בזבל

      יאן אריק ויסר פגש את המוזה שלו בערימת אשפה ומאז יוצר מחומרים ממוחזרים. המיזם הבא: פסל מ-6,000 גרוטאות אופניים ודשא

      במשך 24 השנים האחרונות האמן הולנדי יאן אריק ויסר מוצא את חומר הגלם ליצירתו דווקא בפח האשפה הביתי. הוא טוען שהחל לעסוק באסתטיקה של הזבל, עוד בטרם הטרנד הירוק פשט על עולם העיצוב והאמנות, פשוט כי חיפש אחר חומר אמיתי. "אחרי פטירתו של אבי המודעות שלי לגבי מורכבות החיים העמיקה והתקשיתי למצוא חומר עוצמתי שיתאים לרעיונות שלי" משחזר ויסר, שמתארח בימים אלה בישראל מטעם ספריית החומרים של מוזיאון העיצוב בחולון, "כעת החומר שממנו אני יוצר קשור לסיבה שבגללה אני חי ולכן אני קורא לערימת הזבל שלי המוזה שלי".

      המפגש הראשון עם המוזה התרחש בתום לימודיו, כשמצא ברחוב פיסת עיתון שנרטבה בגשם. "זה מאוד סמלי" מסביר ויסר, "החדשות של האנשים שכתובות על העיתון נהרסות על ידי הטבע ונהפכות שוב לחומר טבעי". מאז החל ליצור פסלים מעובדים מנייר עיתון, ש"נאפו" בתנורו הביתי.

      אקוודיין (יח"צ , באדיבות יאן אריק ויסר)
      אקוודיין. חומר ממוחזר עשוי שאריות פלסטיק תעשייתי (צילום: יאן אריק ויסר)

      בחזרה לעתיד

      עבודותיו הנוכחיות של ויסר עשויות גם הן מחומר ממוחזר, אבל מסוג אחר. הדרישה להציב את פסליו גם בטבע, מחוץ למבנים, הביאה אותו לחיפוש אחר חומר אקולוגי חלופי בעל עמידות לפגעי הסביבה. בכנס ירוק שהתקיים בהולנד לפני כ-15 שנה חשף בפניו פרופסור בריטי את האקוודיין (Aquadyne), חומר ממוחזר שפיתח העשוי משאריות של פלסטיק תעשייתי. ויסר שמר על קשר עם הפרופסור, אולם רק לאחרונה לוחות האקוודיין, שמשמשים בעיקר לריצוף מגרשי גולף, הפכו לגמישים מספיק, וויסר החל ליצור מהם פסלים סביבתיים. אחד מהפסלים שיצר מהחומר נקרא "אקווטי". הוא נראה כמעין התפרצות של צורות שחורות מעוגלות השזורות זו בזו. "זה חומר שהוא כמו יהלום" מתאר ויסר, "הוא באמת יפה". חוץ מיופיו, לאקוודיין פלוס נוסף: הוא מסוגל לנקז אליו מים מבלי להירקב מהרטיבות או להיסתם, כך שהלחות שמצטברת מאפשרת לצמחים - דשא וירקות לסלט כאחד - לגדול עליו.

      אקוודיין (יח"צ , באדיבות יאן אריק ויסר)
      אפשר לגדל עליו דשא (צילום: יאן אריק ויסר)
      אקוודיין (יח"צ , באדיבות יאן אריק ויסר)
      או לפסל ממנו פסלים. בתמונה: "אקוויטי", פסל של ויסר שמוצג בתערוכה בחולון (צילום: יאן אריק ויסר)

      כעת לוקח הפסל שיצר חלק במשנתה הסדורה של לי אדלקורט, חזאית טרנדים בינלאומית מוערכת, המצביעה על מגמה של חזרה לטבע ולמקורות קדומים. "אדלקורט אומרת שאנחנו חוזרים לחומרים ביולוגיים, לקשר עם האדמה" מתאר ויסר, "זה גם מה שאני מרגיש במשך הרבה מאוד זמן, שהאמת יכולה להימצא כאשר מתבוננים על הים והשמיים. זה פשוט מאד, הכל מתחבר ביחד". האקוודיין, שמצד אחד מורכב מחומרים ממוחזרים ואינו מזיק לסביבה ומצד שני פועל בהרמוניה עם הטבע ומשמש כבית גידול לצמחיה, לכד את תשומת לבה של אדלקורט ולכן בחרה לשלב את "אקווטי" בתערוכה שאצרה הנקראת "פוסט פוסיל" ומוצגת בימים אלה במוזיאון החולוני.

      לצד "אקווטי", יוצגו בתערוכה עבודות נוספות המדגימות את הטרנד הצפוי של חזרה טבעית אל השורשים: סטודיו "RAW EDGES" (יעל מר ושי אלקלעי) יציג שקית אשפה שמקבלת צורה אנושית כאשר ממלאים אותה בזבל; אלס וולדהק יצרה את "ממזר", כסא בן כלאיים, שבדומה לפסלו של ויסר עשוי גם הוא מחומרים ממוחזרים. הכסא עשוי מיריעות עור אקראיות, פסולת מבית חרושת לרהיטים. אובייקט ממוחזר נוסף הוא "ארנב לבן ארך אוזניים" של ניקולה ניקולוב, הארנב עצום המימדים עשוי מחלקי עץ שפורקו ממיטות וכסאות לפעוטות. יאנסן לין לאורה עסקה גם היא באשפה ועיצבה אלטרנטיבה טבעית לפח הזבל המוכר. בעבודתה, "אסתטיקה של פסולת", מוצגים מיכלים גמישים דמויי עור שמקבלים את צורתם בהתאם לזבל המושלך אליהם.

      הפרויקט הבא של ויסר הוא פסל סביבתי שהפעם לא יוצב בחלל סגור אלא בסמוך למחלף הראשי בכניסה לעיר רוטרדם שבהולנד. הפסל יורכב משאריות אופניים, מרכיב מפתח בעיר, שלד בניין המיועד להריסה, זבל ביתי נוסף שוויסר מצא וכמובן מלוחות האקוודיין שמככבים בפסליו. חלקו התחתון של הפסל יורכב מ-6,000 חלקים של זוגות אופניים שיצאו מכלל שימוש. בחלקו העליון יצמח דשא, על גבי האקוודיין. הפסל גם יאגור אנרגיה באמצעות פנלים סולאריים ואף ישמש כמאגר מים שינותבו להשקיית הצמחייה.

      לדבריו של ויסר, מה שטוב בשביל רוטרדם ישפר את הנעשה גם בישראל. לדידו, אקוודין אינו רק חלק מטרנד ירוק עכשווי, אלא מסוגל ליצור שינוי של ממש בהרגלי הצריכה של התושבים "אם תל אביב תמחזר את כל מיכלי הפלסטיק שהאנשים אוספים ויבנו פה מפעל כמו זה שקיים באנגליה, אפשר יהיה לייצר פה את החומר, לגדל עליו ירקות וכך יהיה אפשר לקנות פחות מצרכים". ומה לגבי העתיד הפרטי שלו? האם הוא ימשיך להתנגד לתרבות הצריכה? "לפני עשר שנים לא הסכמתי לקנות מחשב נייד כי הוא צורך אנרגיה, לא הסכמתי לטוס במטוס, או שתהיה לי מכונית" הוא משיב, "אני בן 48 עכשיו. להיות קיצוני לא עוזר. אני רוצה ליצור אובייקטים מלאי אהבה, אני לא פותר את הבעיות בעזרת זבל, אלא רק יוצר דברים בעזרתו".

      התערוכה "פוסט פוסיל" (POST FOSSIL) תינעל ב-30 באפריל. דמי כניסה: 35 שקלים. מוזיאון העיצוב חולון - רחוב פנחס אילון 8, חולון. 073-2151500