ישר לתוך החור

למועדוני הגולף בשווייץ מגיעים המבקרים לא רק כדי לשחק ולעקוב אחרי הכדור הקטן הלבן. נסגרות בהם גם עסקאות גדולות, מוחלף מידע בנוגע להשקעות שנעשו ואפילו מתבצעים שידוכים בין צאצאי משפחות העושר. "גולף" הוא בעצם שם כללי של הווי תרבותי שלם, ולפעמים נדמה שהמשחק עצמו, שנחשב לספורט הלאומי, הוא רק תירוץ.

מועדון גולף חדש שנחנך לאחרונה מרחק של כ-15 ק"מ מלוצרן שבמרכז שווייץ, נחשב לגדול מבין 31 מועדונים הפזורים במדינה. המועדון נמצא על רכס טופוגרפי, וכמו צומח מתוך אזור הררי וירוק המשקיף על אגם שמפצ'רסי (Sempachersee) שלמרגלות האלפים.

התכנון האדריכלי ועיצוב הפנים של המבנה נעשו על ידי משרד האדריכלים "Smolenicky & Partner" כביטוי של אסטרטגיה סגנונית שבה שולבו שתי תופעות במבנה אחד. מצד אחד, המבנה עוצב בהתאמה לאופייה המסורתי של שווייץ, בה משחק הגולף הוא פעילות ספורטיבית פופולרית מאוד, והוא ממוקם לצדם של בתים ישנים ושואב מהארכיטקטורה שלהן השראה. מצד שני, הוא מציע תחכום מודרני שמתאים לתרבות הפנאי האריסטוקרטית. "הוא עשוי עץ ומתכתב עם החמימות הכפרית שבאה לידי ביטוי בצורה של אסם תבואה", אומר האדריכל ג'וזף סמולניסקי. "עם זאת, צורתו הכללית של מתהדרת בקווי מתאר ברורים של מכונית הספורט האיטלקית מזראטי המשקפת את סגנון החיים של הפוקדים את המועדון. השילוב יוצר דואליות נעימה ויוצאת דופן".

הקירות החיצוניים נצבעו בכחול וכתום – כשהפסאדה הכתומה נבחרה לקדם את פני הנכנסים בכניסה הראשית, ואילו הפסאדה הכחולה ממוקמת בחלק האחורי. "הכתום נבחר מאחר שהוא מתקשר עם שאר המבנים בסביבת המועדון, המבוססים על צבעי חום ואדום", מציין סמולניסקי. "לבד מההתכתבות עם הסביבה, לדעתנו הכתום נתפס כצבע המודרני של החום".

שלוש הפונקציות העיקריות של הפרויקט כוללות מסעדה ציבורית לכלל המבקרים במקום, מסעדה נוספת לחברי המועדון בלבד ושני חדרי מנוחה המשמשים כחדרי בידור גדולים וכחלל לעריכת אירועים פרטיים. האגפים מקובצים סביב המטבח המשמש כנקודה מרכזית אך סמויה שעליה נשען הפרויקט כולו. בשתי נקודות ההסעדה, חוברים שלושה חלונות גדולים לצפייה בנוף ירוק ואינסופי. בשל הטופוגרפיה שעליה עומד המבנה נוצרת גיאומטריה ייחודית לחדרים שחוברת לרצף חלונות ב-180 מעלות הצופים אל הנוף. נוסף על כך, מעל כל בר בשתי המסעדות ממוקמת מראה המהווה מעין חלון רביעי המכפיל את הנראה בחוץ. במסעדה של חברי המועדון הקירות והתקרה אדומים ועשויים בטכניקה מחוררת ואקוסטית בתבניות של צמחים בסגנון יפני, ומבעד לצורות מבצבצת התאורה.

הצורך בשתי מסעדות והפרדה בין חברי המועדון לשאר המבקרים במקום נחשבת לחוק במועדוני הגולף בשוויץ. העיצוב נעשה מתוך כוונה ליצור תחושה אינטימית בחללים המיועדים להם. "מאחר שהמשחק נמשך שעות ארוכות, והאנשים המשחקים לא רואים אלא מרחבים ירוקים אינסופיים", מסביר סמולניסקי, "החלטנו שהמסעדה שלהם תהיה אדומה, ובכך הצבעוניות של הירוק תתרכך בעיניהם עם האדום בצורה נוחה ולא צורמת". בקומה התחתונה של המבנה ממוקמים התאים האישיים של חברי המועדון, העשויים עץ ונגיעות לבנות.

בחלל הגדול – המוגדר כאולם בידור – ישנו חלון עצום באורך 20 מטר הפונה לכיוון הרי האלפים המושלגים. האדריכלים מציינים שהכוונה העיקרית בחלון זה היתה הצגת גדלותו של הטבע, המעניקה לחלל איכויות קולנועיות, בדומה למה שעשה הבמאי האיטלקי סרג'יו לאונה במערבוניו השונים שהתרחשו על רקע הרים עצומים.