אם גברים נוהגים לוותר על שירותיו של התיק ולאחסן את השילוש הקדוש, ארנק-מפתחות-פלאפון, עמוק בתוך כיסיו של הג'ינס, נשים לעומת זאת לפחות בסרטים, בכל אופן - יעדיפו לשמור את הכסף במקום קצת יותר אינטימי, במעמקי המחשוף, צפון בחזייה. ההרגל המעט ביזארי שדוגל בדחיפת השטרות העודפים למקום הפנוי הראשון שנקלע בדרכך סיפק השראה ללי לוי וליאנטין רוזנברך, בעלות "סטודיו דרום" ביפו, לעיצוב "Double D" - נרתיק שעשוי כולו מאותו פריט סקסי של הלבשה תחתונה. "יש התאמה שהיא לא לגמרי מפוענחת בקשר שבין ציצים וכסף", מסבירה לוי את החיבור בין החזייה לארנק, "שניהם דברים שיודעים שהם קיימים ונחשקים, אבל חלק מהנחשקות שלהם זה העובדה שהם נסתרים. התיק הזה מדבר על זה בצורה חמקמקה".
התיק, שנראה כמו חזייה שבכיף הייתן מנכסות למגירת הלבנים, אינו מנסה להסוות את ייעודו המקורי. מלבד ריצ'רץ' שנתפר לכל אורכו והכתפיות ששינו את מיקומן, נשמר המראה הטבעי של הפריט. לדברי המעצבות, אם בעבר נהגו הפמיניסטיות לשרוף חזיות, היום הן מתהלכות איתן בגאווה, כאשר הצורה המעוגלת המודרנית שלהן אינה מביכה או מביישת, אלא רק מחמיאה לקימורים. "בגלל זה אני חושבת שגברים קצת נרתעים ממנו" טוענת לוי, "כי הוא לא מתחנף אליהם בשום צורה. נשים מסתכלות עליו, פותחות אותו, מכווצות אותו. גברים לוקחים אותו ביד ואז רובם המכריע מניחים אותו מיד בחזרה בסוג של בהלה. זה באמת בשביל האישה ולא מפרגן כל כך לגבר. הם יכולים לאהוב את הצורה שלו רק אם הם פתוחים מספיק".
מי שגילה את הפתיחות המספקת היו מנהלי הקולקציה הבינלאומית "?Chi a paura" ("מי מפחד מ?" באיטלקית). הוגי הליין הממותג, ביניהם חייס באקר, מייסד "Droog design", מוציאים אחת לשלוש שנים קולקציה המורכבת ממבחר פריטים מעוצבים בעלי נושא משותף. ב-2007 הקולקציה נקראה בשם היצירתי "מי מפחד מטקסים?". השנה נבחר הנושא "מי מפחד מסיפורי גוף?" שהתאים לצמד המעצבות המקומיות כמו חזייה לשד. אף על פי כן, התיקים המעורטלים בכלל לא היו אמורים להשתתף בקולקציה. "היא היתה פחות או יותר גמורה, אבל הם הרגישו שהקולקציה לא שלמה" נזכרת לוי, "איכשהו יאנטין הראתה להם סקיצות והם אמרו 'זה יושב בול, בדיוק על זה הקולקציה". יחד עם התיק יושבים בול על הקולקציה גם פריטי מעצבים של האחים קמפנה, מארק ניוסון ורון ארד. מוזיאון העיצוב באמסטרדם רכש את הקולקציה לאחרונה.
מה שכן עורר את חרדתן של המעצבות הוא החשש שלא יספיקו לסיים את העבודה בזמן. "כשקיבלנו את ההודעה שאנחנו צריכות להכין את התיקים לקולקציה אז היה לחץ מטורף" מספרת לוי, "בעלי המקצוע הבינו את ההיסטריה וכולנו לא ישנו במשך 72 שעות". אותו מרתון קדחתני שהסתיים במשלוח בהול של פדקס הביא לסיומו את תהליך העיצוב הממושך שהתחיל בקאפים שמצאה רוזנברך בהולנד. אנשים אחרים אולי יביאו מתנות נורמטיביות יותר מחו"ל, אבל רוזנברך חזרה עם חלקי חזיות שישבו בפינת הסטודיו וחיכו בסבלנות לתורם. "הם היו אצלנו במשך שנה ואז מהרגע שהקאפים פגשו אחד את השני פנים אל פנים הבנו שהם לגמרי רצו להיות תיק" משחזרת לוי. לאחר שהקאפים הכריזו על רצונם בחנו המעצבות עשרות צורות, חומרים ורצועות כדי להעניק לתיק את האופי הנדרש.
על פי לוי, הלוק הנשי של התיק אינו תולדה של מניפסט פרו-נשי, אלא של עיסוק מתמשך בפריטים הקשורים לגוף. "אנחנו לא מעצבות לפי איזושהי הגות פמיניסטית" היא אומרת, "אבל התיק הזה הוא כלי מאוד מעניין ליצירת מחשבות פמיניסטיות". בנוסף לתיק הן מעצבות מוצרים נוספים על גבול האקססוריז. גרב ניילון נשית שחובקת תפוח ובננה בתוך קערת פירות, צעיף בד שהפך לגוף תאורה המונח בחלל החדר ומגוון חומרים רכים ונשיים שמקבלים חיים חדשים. "במקרה הפריט הזה התאים לקולקציה", מסכמת לוי, "אני מאוד אשמח שזה יהפוך למנוף לעוד קולקציות כי אנחנו מאוד פורות אבל די חדשות בשטח".