אחרי שנתלו שירי משוררים ברחבי תל אביב, בין היתר גם על תחנות אוטובוס, ופסלי שוורים מקושטים הוצבו לאורך שדרות רוטשילד, מגיעה תורה של ה"גלר/ים", תערוכה אורבנית שמתעקשת להציג אמנות דווקא על חוף ימה של העיר. יתכן שהמתרחצים הקבועים של החוף ורעש המטקות הטורדני הם לא בדיוק התנאים האידיאליים כדי לספוג תרבות גבוהה, אבל דפנה הגאי, שאצרה ועיצבה את התערוכה עומדת על כך שזו התפאורה שהיא חיפשה: "רציתי לשלב את הפלטפורמה של רצועת החוף הזאת באמנות. לקחת את הים ולייצר תרבות שהיא מעניינת יותר משש-בש וארטיקים, משם הגיע הרעיון. היה לי מאוד חשוב לא לתחום את האירוע, להשאיר את הדברים כאילו הם תמיד היו שם, כאילו הם חלק מהמקום".
עשר העבודות שהחל מאתמול (ראשון) יהיו פזורות על חוף הים בהחלט נראות כחלק אינטגרלי מהנוף העירוני. היצירות מוצגות על גבי מעמדי ברזל חלודים שנראים כמו שאריות של טיטאניק מקומית שבמקרה נסחפו לחוף. הקונסטרוקציה הזו משמשת מעמד לציורים שהודפסו על גבי פרספקס, כך שהקווים והכתמים הפכו לאטומים והרקע נשאר שקוף. מבעד לאיורים ניתן לראות מה גובה פני הים, את הסיגריה שזרוקה על החוף וגם את ההוא עם הספידו האדום שמציק לתיירות צרפתיות. לדברי הגאי, החללים שדרכם רואים את הנעשה על החוף הם למעשה חלק מהעבודה ומעניקים פירוש משתנה לציורים הקבועים. "כשמעמידים את הקונסטרוקציה רואים את הים, שזה עוד רובד של איך המקום משפיע על העבודה ואיך הוא תורם לה".
הפרויקט המקורי התחיל בכלל ממשימה שגרתית שהוטלה על הגאי במסגרת קורס יסודות העיצוב כאשר הייתה סטודנטית בשנה ב' במכון הטכנולוגי בחולון. הסטודנטים נתבקשו לבחור לעצמם פסטיבל ולאפיין אותו. "היינו צריכים לעצב אירוע שהוא דמיוני לחלוטין ומשם יצאתי, כי מעולם לא חשבתי שזה הולך להיות אמיתי" היא נזכרת. בתום הקורס, אחד המרצים העביר את רעיון ה"גלר/ים" לאנשי עיריית תל אביב. סגן ראש העיר, פאר ויסנר, חיבב את היוזמה ולאחר לא מעט ישיבות במשרדי המוסד הבירוקרטי, אושר התקציב לאירוע.
מלבד הפקת האירוע, נדרשה הגאי לאצור את העבודות שיוצגו בגלריה. בשלב איסוף היצירות היא הרימה טלפון למאיירים החביבים עליה וביקשה מהם לקחת חלק בתערוכה. לא כולם הסכימו להשתתף בפרויקט הסטודנטיאלי, אבל לבסוף נבחרו עשרה מאיירים שאת כולם הגאי אוהבת במיוחד, בין השאר דויד פולונסקי, המאייר הראשי בסרט "ואלס עם באשיר", וקרן תגר, בעלת בלוג מאויר. "בחרתי את המאיירים לפי טעמי האישי" מודה הגאי, "אלה אמנים שאני מאמינה שאוכל לקבל מהם את מה שחיפשתי - את ההתבוננות המיוחדת שלהם על המקום". המאיירים שחברו לפרויקט קיבלו ממנה הנחיה אחת בלבד: ליצור עבודות שאוהבות את הים. חלקם השתמשו בעבודות קיימות וחלקם הכינו עבודות במיוחד עבור הפרויקט, אבל את כל האיורים מאחד קו גרפי ברור שעושה כבוד לפרספקס השקוף.
את העבודות הנבחרות ניתן לראות במהלך השבועיים הבאים, ניצבות על רצועת החוף מדרומית לכיכר אתרים. בלילות תאיר אותן תאורה מיוחדת שתאפשר לחזות, אם לא בעבודות, לפחות בצללים שיוטלו על החול. לאחר ערב הפתיחה, יישארו העבודות ללא השגחה במרחב הציבורי, נתונות לחסדיהן של אמני גרפיטי וונדליזם באופן כללי. הגאי, לטענתה, לא מודאגת. "בסך הכל זו הבמה שלי. כמו שהם משתמשים ברחוב לעשות את האמנות שלהם, אז אני משתמשת בזה בשביל להעביר את המסר שלי. אני מקווה שהם יפתחו איזושהי הזדהות".
גלר/ים. חוף גורדון בתל אביב. התערוכה תינעל ב-16 בדצמבר.