שופכים אור

יש שיבחרו להעביר את חנוכה בבולמוס של סופגניות ואחר כך יתמרמרו על הקלוריות. יש שיידחפו עם ההמונים בתור לפסטיגל, ויש את הקולטוריסטים, שיעדיפו להעביר את החג הנפלא הזה בביקור בתערוכות המציגות חנוכיות מעוצבות, ואם אפשר, אז גם מעבר לים.

בדיוק בשביל אלה נפתחה תערוכה ייחודית במוזיאון היהודי שבניו יורק המציגה 40 חנוכיות שונות, כאשר לכל אחת מהן סיפור ייחודי משלה. האחראי לתכנון, ארגון ואוצרות התערוכה הוא האדריכל המוערך דניאל ליבסקינד שפועל בניו יורק ומחזיק רזומה מפואר הכולל רשימה מכובדת של פרויקטים כגון מוזיאון היהודי בברלין, מוזיאון דנוור ועוד. יותר מכל, ליבסקינד ידוע בזכות זכייתו במקום הראשון בתחרות שנערכה בקרב אדריכלים רבים לתכנון ועיצוב מחדש של ה"גרנד זירו". לכבוד חג החנוכה הקרב ובא ליבסקינד התפנה לפרויקט החנוכיות הנקרא: Hanukkah Project: Daniel Libeskind’s Line of Fire. חלק מהחנוכיות המוצגות בתערוכה נמנות עם האוסף הפרטי של המוזיאון, השאר לוקטו בפינצטה על ידי ליבסקינד. "הבחירה בהן לא היתה פשוטה" הוא מציין, "יש הרבה מאוד חנוכיות מיוחדות ואלו המוצגות בתערוכה שונות לחלוטין אחת מהשנייה. החל בגודל, צורה, תיארוך וכלה במאפיינים הכללים".

תמהיל החנוכיות המוצגות בתערוכה מגוון מאוד, החל מחנוכיות בנות מאוד שנים ועד מודרניות במיוחד. מעבר לסיפור הייחודי שעומד מאחורי כל אחת, הן מתהדרות בעיצוב יצירתי: חנוכיה אחת עשויה ממגן של חייל ממלחמת העצמאות של אמריקה; אחרת, שנראית חדה ומשוננת, מבטאת את הזוועה שחוו יהודי פולין. החנוכיה המתכתית שעוצבה על ידי האדריכל הידוע ריצ'רד מאייר, נראית כקובץ מבנים אדריכליים המייצגים מאורעות טרגיים שעברו על העם היהודי לאורך ההיסטוריה. לעומתה, החנוכייה של המעצב השובב והקופצני קארים ראשיד מאופיינת במראה עליז וילדותי. את קירות החלל שהוקדש לתערוכה, ליבסקינד בחר לעטר בטקסטים הכתובים באותיות גדולות במיוחד המביעים מחשבות והרהורים פואטיים ופילוסופיים המתייחסים למשמעות האור. אלה נכתבו על ידי משוררים וסופרים מוערכים מתקופות שונות, שלא בהכרח קשורים באופן ישיר לחנוכה, כמו למשל המשוררת האמריקאית אמילי דיקנסון.

לליבסקינד היה חשוב להציג את החנוכיות כסמלים המשקפים את הניצחון על הדיכוי, וכניצחון החושך על האור במובן רחב ואקטואלי. המשמעות הרעיונית שעומדת מאחורי החג הזה, לדבריו, נכונה גם לימינו אנו, בעידן שבו האנטישמיות לא פסחה מהעולם ואף התעצמה עם האיום האירני על הכחדת העם היהודי. "חנוכה איננו שבוע של מתנות והדלקת נרות קטנטנים בלבד. זהו חג שמתייחס לערכים אנושיים ולא רק של העם היהודי" הוא מציין. "זהו חג שנחגג אלפי שנים ויש לכך התייחסות בתערוכה המוצגת. האור הוא ערך שמספר סיפור ייחודי ולפי דעתי, סיפור החג הוא אוניברסלי. ההוכחה לכך היא שהחג איננו נשמר בסוד פרטי. את החנוכיה חושפים בחלון לעיני כל, כדי שגם האחרים יוכלו ליהנות מאור הנרות".

תכנון התערוכה הזו אולי נראה כפרויקט מינורי אם בוחנים את הפורטפוליו של ליבסקינד, שביום-יום עסוק בבריאת מבנים גדולים במיוחד. אך יחד עם זאת, הוא מציין בראיון שנערך בשבוע שעבר ל"ניו יורק טיימס", כל פרויקט שיש בו אמת איננו נשפט על פי קריטריונים של גודל, מחיר או יוקרה. "מה גם שתערוכת החנוכיות והמסר שלה מספרים סיפור מעניין ומשמעותי הנוגע להרבה מאוד אנשים, ילדים ומבוגרים כאחד, בין אם הם יהודים ובין אם לא".

בנוסף, מתברר שפרויקט החנוכיות מהווה עבורו מעיין סגירת מעגל. ליבסקינד הוא יליד פולין, דור שני לניצולי שואה. בילדותו הוא חגג את חנוכה עם משפחתו בצורה צנועה, עם חנוכייה אחת קטנה, פשוטה ומאולתרת. כיום, הוא חושף בגאווה שבאמתחתו 8 חנוכיות מהודרות והחג הזה אהוב עליו במיוחד.

* התערוכה מוצגת עד 30 בינואר, במוזיאון היהודי בניו יורק.