פעם, לפני שנולד הדואר האלקטרוני וכשהג'ימייל עוד לא חלם לעשות את צעדיו הראשונים, היינו מצרפים מסמכים למכתב לא בעזרת אייקון דיגיטלי של לולאת ברזל מפותלת, אלא על ידי הדבר האמיתי, הגאוני בפשטותו - מהדק נייר. הסיכה הקטנה הזו, שכל כולה חוט מתכת אחד וכמה סיבובים, עומדת בבסיסו של כל משרד שאינו וירטואלי דווקא בזכות העיצוב הנקי שנשמר לאורך עשרות שנים. "יש בצורה שלו משהו שהוא מיצוי של הפונקציה, שמושג בדרך מאוד מינימלית ומדויקת" מתמוגג פרופ' גד צ'רני, מעצב ומרצה בעל חיבה מיוחדת למוצרים יומיומיים. "יש שם חשיבה מאוד אלגנטית ולכן קשה לשפר אותו. מי שעשה את מהדק הנייר פשוט הגיע לדבר הנכון". אם כן, מי זה האיש הזה, שתודות לו מסמכינו יכולים לנוח בשלום? ומה עשינו בטרם הפציעה פיסת המתכת הזו בחיינו?
לפני שהומצאה הסיכה המשרדית חוברו גיליונות הנייר בעזרת פתרון יצירתי שכלל חיתוך של הדף בחלקו העליון, רק כדי שיוכלו לחבר אליו גומייה שתהדק את המסמכים. מזל שב-1867 רשם סמואל בי. פיי האמריקני את המצאתו החדשה כפטנט וגאל את הנייר מייסוריו, אף על פי שזו לא היתה כוונתו הראשונית כאשר המציא את מהדק הנייר. מטרתה של הסיכה היתה שידוך כרטיסים לאריגים, אולם כאשר נרשמה ההצעה במשרד הפטנטים, "שידוך ניירות זה לזה" צוין כאחד משימושיו של המוצר. מהדק הנייר המוכר לנו כיום שונה מעט מהסיכה אותה המציא פיי ולמעשה צורתה של הסיכה המשרדית שנמכרת ברחבי הגלובוס באינספור עותקים מעולם לא הוכרזה כפטנט.
טוען נוסף לכתר, שביקש שהפטנט יירשם לזכותו בארץ מולדתו כמו גם מעבר לים, הוא הנורבגי בעל המעוף יוהאן ואלר. ואלר עבד יום-יום במשרה אפורה במשרד הפטנטים המקומי, ואולי זו הסיבה שבגללה שקד בשעותיו הפנויות על פיתוח מוצרים חדשים. הוא סבר שמהדק הנייר שהמציא הוא לא רק היחיד, אלא גם הטוב ביותר בשוק, ולכן מיהר לרשום אותו במשרד בו עבד וכן פעל נמרצות לרישום הפטנט בגרמניה ובארצות הברית. עם זאת, מהדק הנייר של ואלר חסר את הכיפוף האחרון בסיכה המשרדית ולכן פחות הצטיין בהצמדת דפים. אף על פי כן, גרסו בני עמו בביטחון מוחלט כי הראש הנורבגי ממציא לנו פטנטים ומהדק הנייר הוא פיתוח לאומי בלעדי שלהם.
שימוש יוצא דופן במהדק הנייר התרחש בנורבגיה דווקא במהלך מלחמת העולם השנייה. השלטון הנאצי אסר על אזרחי המדינה להחזיק בפומבי כל סממן של גאווה לאומית ולכן דגלים וסיכות דש הוצאו מחוץ לחוק. הפתרון המקורי שמצאו הנורבגים להוכחת סולידריות והתנגדות לעריצות הממשל היה ענידת מהדק הנייר על הבגד. אולי זו צורתה המיוחדת של הסיכה או העובדה שהם היו מאד גאים בממציא הנורבגי שלה - בכל מקרה, מי שענד את מהדק הנייר נחשד בנאמנות לכתר ובאותם ימים היתה זו סיבה מספיק טובה להגדרתך כאויב הממשל ולהשלכתך לכלא.
גם כיום ישנם שימושים רבים למהדק הנייר שלאו דווקא קשורים לצורך המשרדי. הקלות הבלתי נסבלת של פתיחתו והפיכתו תוך שניות לחוט מתכת דק וארוך גורמת לו להפוך בקלות למפתח לדלתות נעולות וללחצן לעת מצוא על כפתורים נסתרים. "הוא מכיל הרבה מאד משחק", מסכים צ'רני, "אתה יכול לשבת בישיבה במשרד ולפתוח אותו לחוט ולהתחיל לעשות ממנו צורות ודמויות. יש תרבות שלמה של אנשים שנוהגים לעשות עם מהדק נייר דמויות אנשים קטנות, צורות ומבנים". עם היעלמותו של הנייר מחיינו והפיכתו העקבית למסמך אלקטרוני, האם מהדק הנייר יוסיף להתקיים או שישתמר רק כאייקון דהוי בתוך תוכנות מחשב? "כל עוד יש צורך לחבר כמה ניירות יחד אני מאמין שהמהדק המשרדי ימשיך לחיות", אומר צ'רני, "אני מעריך שהוא לא יעלם בקרוב".