כמה פעמים יצא לכם להגיע לבית של חברים בחו"ל ולזהות לפחות חפץ אחד, שולחן או נברשת, שמתגורר גם בסלון הלבנטיני שלכם? בעולמנו הגלובלי, ובעיקר מאז שהחל עידן איקאה, החוויה המבאסת הזו משותפת לרבים וכבר לא גורמת לאף אחד להרים גבה. כמו שהתרגלנו לצרוך את המזון שלנו - במחיר מוזל, בחיפזון וברוב הפעמים ללא הטעם והאותנטיות, שנשארים בחוץ - כך התחלנו לעצב גם את הבתים שלנו; בעיצוב זמין, זול, פונקציונלי ולעוס מראש. המיכון התעשייתי ואתו עלות הייצור המינימלית בסדרות גדולות, משכפלים את הכסאות, גופי התאורה ואפילו את יצירות האמנות לאינספור חתיכות זהות וחסרות ייחודיות. מנגד, במקביל לאותו פס ייצור "איקאי", פועלים מעצבים הבוחרים לייצר דווקא בסדרות קטנות, על קו התפר שבין ייצור במסה מסחרית לעבודת יד עמלנית.
"ה'מייד אין צ'יינה' לימד את העולם סדר גודל חדש של ייצור המוני ולכן יש את החזרה למלאכת היד", אומר טל גור, מעצב תעשייתי, שחלק ממוצריו אינם מיוצרים כלל בסדרות גדולות. "באבולוציה של העיצוב קיים תמיד שלב החזרה לשורשים, שמתוגבר באסתטיקה מעודכנת וחומרים חדשים. הטכנולוגיה מתפתחת ויש אופציות לפרשנויות נוספות". אחד מהרהיטים שעיצב גור הוא כסא עשוי מקשי פלסטיק ארוכים וצבעוניים המחוברים זה לזה בעזרת תבנית מיוחדת, כך שבסוף התהליך נוצר רהיט עמיד ויציב. על אף שהכסא מיוצר כולו בטכניקה תעשייתית לגמרי, אין חשש שתפגשו אותו בסלון של השכנים. "תהליך העשייה של הכסאות האלה מאוד משחקי", מספר גור, "ולכן מבחינה צבעונית כמעט בלתי אפשר לייצר בדיוק את אותו המוצר בשנית". פרויקט נוסף שעיצב גור הוא קערת פירות עשויה פורצלן, שתחתיתה נארגת מחוטים המוחדרים אל דפנות הכלי. כדי שהקערה הזו גם תחזיק תפוח או שניים ולא רק תשב מוכת אבטלה במרכז השולחן, נדרש גור להשלים בעצמו את תהליך הייצור התעשייתי ולהשחיל לחורי הקערה את החוטים. עניין של חצי שעת עבודה, לדבריו.
המעצב נמרוד עילם לעומתו, יוצר את מוצריו בעזרתם האדיבה של כמה מכונות ומספר פועלים, אשר חותמים בתחילת העבודה על מסמך סודיות. "יש שלבים בתהליך שאני לא חושף" הוא מסביר, "אני לא מפעל עדיין ויש גם דברים שאני עושה מכיוון שאני עוד מבקר את התהליך". הטכניקה הבלעדית שפיתח נקראת "טונוס", באמצעותה ניתן לשלב עץ טבעי יחד עם פלסטיק העשוי משרף. בטכנולוגיה מיוחדת הופכים החומרים המנוגדים למקשה אחת ממנה ניתן ליצור רהיטים, גופי תאורה ואריחי קיר. הייצור בסדרות קטנות מאפשר לעילם לשלוט במינון העץ והשרף במוצריו, כך שאם לקוח חושק בשרף מעוצב בשקיפות בהירה למחצה, ניתן לייצר את אריח הקיר בדיוק קפדני בהתאם למראה הנבחר. "זה לא אילוץ, זו החלטה", הוא מנמק את הייצור בסדרות קטנות. "יש פה בחירה שלי להמשיך בקו של עבודה ידנית שיש בה יותר תשומת לב לפרטים. יש את הלקוחות שרוצים את הדבר שמיוחד להם ומוכנים לשלם עבורו יותר".
גם בגוף התאורה שעיצב אביעד פטל משולבת עבודת יד. המנורה המכונה "תשעים ותשע" נקראת כך לא בשל שאיפת המעצב לשלמות אלא בגלל תשעים ותשע רצועות העץ הנשזרות בשלד המתכת. "יש עשרות חלקים במנורה הזאת", מדגיש פטל, "זהו תהליך מאוד ארוך ומדויק, ממש כמו תפירה. תופרים את המתכת בעזרת העץ". ואכן, כל מנורה מקבלת יחס אישי במיוחד לפני שהיא נפרדת מהמעצב ועוברת אל בית הלקוח. עשר שעות אורכת עבודת התפירה, אותה מבצעת פועלת שהוכשרה במיוחד למשימה. מחיר המנורה בסופו של עמל מגיע ל-11,600 שקלים, קצת יקר בהשוואה למחסני תאורה. "זה לא שאני מכוון לשם, לעיצוב יוקרה. המחיר הוא נגזרת של תהליכי עבודה ממושכים וחומרים יקרים" מבאר פטל את התעריף.
ואכן, עקב האכילס של המוצרים המיוצרים בסדרות קטנות הוא המחיר שלהם. לרוב, עלותם הגבוהה של המוצרים הייחודים מגיעה לאלפי שקלים. לדידו של גור, המחיר הגבוה שווה את ההשקעה, לא רק ליוצר, אלא גם לצרכנים: "במקומות שבהם לתרבות יש ערך, אז אנשים שעוסקים במלאכת יד מקיימים איזושהי מסורת של עשייה. יש הבנה שזה חשוב, כי בעצם זה הדבר שממנו התרבות צומחת. יוצרים שחיים על הגבול, פועלים בדיוק מהמקום הזה".