עיצוב במחירי רצפה

"אני ריהטתי דירה שלמה בלי להוציא שקל, גם לא על הובלה", מתגאה יעל פולונסקי, סטודנטית שנה ג' לחינוך באוניברסיטה העברית. "הפעלתי את אימא שלי שדיברה עם חברות שלה בעבודה וכך השגתי ארון בגדים וכוננית מדפים, לקחתי מיטה ושידה מאחותי, ספה מדירה מושכרת של חברה ולידיד שלי יש טרנזיט אז עשינו טיול הובלה בכל הארץ כדי להביא הכול לירושלים." יעל היא לא היחידה שחיפשה פתרון מהיר וזול לריהוט דירתה. כמו פולונסקי, סטודנטים רבים השבים לספסל הלימודים בימים אלה, שוכרים דירה בסמיכות לאוניברסיטה ונאלצים למצוא בזריזות ריהוט לחדר שינה, חפצים לסלון ואבזור מלא למטבח. במרוץ לריהוט הדירה לרוב חשובה פחות הטלוויזיה עם המסך השטוח והמיטה המתכווננת. בדרך כלל יעדיפו החברה הצעירים ריהוט זול וזמין שיעלה פחות משכר הדירה.

"סטודנטים זה אנשים שלומדים", מסביר צור טאוב, מנהל אתר לשיתוף חפצים, את הצורך בריהוט זול. "יש להם הרבה הוצאות ומעט הכנסות כי הם לא עובדים במשרה מלאה ובמקביל הם גם שוכרים דירה. הם מנסים להתקיים לבד והם צריכים בעצם למצוא איזשהו מקור שממנו הם יוכלו לחיות." המקור הייחודי שאותו פיתח טאוב הוא אתר המציע אין ספור פריטים, החל בהלבשה תחתונה ועד כלי רכב, הניתנים למסירה לגמרי בחינם. הוא חשב על הרעיון כאשר עבד בחנות בגדים בה נהגו להחליף את קולבי הפלסטיק לקולבי עץ מהודרים. "נשארו בחנות מאות קולבים מפלסטיק שפשוט היינו זורקים אותם", הוא מספר. במקום למכור את הקולבים הוא העדיף לחלק אותם בחינם וכדי לפרסם את ההצעה בתפוצה רחבה הוא הקים את אתר "אגורה".

מה שהתחיל כפלטפורמה למכירת קולבים התפתח לאתר פעיל ומצליח אליו רשומים קרוב ל-150,00 איש, רבים מהם סטודנטים. הצעירים הגרים בדירה שכורות מציעים לחבריהם מכל הבא ליד; סלון שהתפנה, תנור עובד שאיש אינו מעוניין בו ומיטה זוגית לא נחוצה, אבל בגלל הערך הסנטימנטלי מעדיפים שלא למכור, "גם אם לחפץ יש ערך, יש אנשים שלא רוצים להתעסק בלמכור אותם", אומר טאוב. "מבחינתם זה כאב ראש, או שזה לא משתלם להם, אבל מה שחשוב לרוב האנשים זה לא לזרוק סתם ולהרגיש שלא בזבזת ושעזרת למישהו. במובן מסוים זה אפילו יותר מתגמל אנשים מלקבל על זה תשלום". כיום פועלים מנהלי האתר בשיתוף עם אגודות הסטודנטים השונות כדי להפוך את "אגורה" לחלק מאתר הבית של הסטודנטים.

אך יש כאלה המעדיפים שלא להיעזר בזרים מהאינטרנט לצורך אבזור דירתם, אלא להרכיב את הרהיטים באופן עצמאי. גילעד משיח, סטודנט שנה ד' לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון, מעדיף להשקיע בשיפוץ החפצים שהוא מוצא ברחוב מאשר לקנות עוד פריט מסחרי בחנות המונית. "כל הבית שלי מלא בג'אנק שמצאנו", מספר משיח. "דברים שהבאתי מכל מיני מקומות נטושים. מה שאתה רוצה, יש הכול למטה ברחוב". את שולחן הכתיבה שלו הוא הרכיב מפלטת עץ ענקית שמצא במקרה ליד הבית. הוא קילף ממנה את הצבע, שייף וצבע אותה מחדש ולאחר מכן אף חיבר לה רגלים שהביא משולחן שבור, מתנה מבית הקפה שבו עבד. את הניירת שלו, לעומת זאת, הוא מאחסן בעגלת בית חולים משומשת. "היא מאוד ישנה, כתוב עליה שהיא מ- 78'." הוא אומר. לאחר שיפוץ רציני אף היא הפכה לפריט יוצא דופן.

השותפה של משיח, גם היא סטודנטית לעיצוב, העדיפה שימוש חוזר על פני רכישה של רהיט חדש לחדר השינה. את הארון בחדרה היא הרכיבה מארגזי חלב ישנים של תנובה המשמשים כחלל אחסון זול ומעניין. "צריך באמת לדעת למצוא את הדברים הנכונים, לא לקחת סתם כל דבר". מסביר משיח כיצד הצליחו הוא ושותפתו לרהט את הדירה מחפצים הישנים. "הרבה אנשים היו רוצים את מה שיש לי. הדברים האלה שווים כסף ואם אני ארצה למכור אותם אני אוכל, אבל אני שומר את זה לדירה שלי שאני אקנה, לבית שיהיה לי כשאהיה גדול".