קודם לעצב ואחר כך לאכול להתפלל ולאהוב

מעבר לפטפטת הרוחנית, רדידות הדמויות, היעדר הדרמה וההארה הלא ממש משכנעת שבה זוכה הגיבורה, סרטה החדש של ג'וליה רוברטס "לאכול לאהוב להתפלל" מצטיין בעיצוב פנים מוקפד ומרשים. סיפור הסרט מבוסס על רב מכר מאת אליזבת גילברט ועוסק במסע החיפוש העצמי של המחברת, עיתונאית ניו יורקית, לאחר גירושיה. הסיפור מתרחש בארבע ארצות שונות והצילומים נערכו בניו יורק, רומא, דלהי ובאלי. בכל אחד מן המקומות האלו ניתן למצוא עיצובי סט ופנים מעוררי השראה. ניו יורק בוהמיינית ומסוגננת, איטליה של אור וחלונות פתוחים, הודו עם צבעים חמים ובאלי כמפלט מוקף מים וצמחייה טרופית. כל אלה הם מענה מושלם לשאיפתה של רוברטס המגלמת את דמות המחברת ומכריזה בסרט "אני רוצה לנסוע למקום שבו אוכל להתפעל". ההפקה העסיקה אמנים ומעצבים מקומיים בכל לוקיישן והתוצאה היא מסע מהנה בין סטים מעוצבים, המשקפים תרבויות וסגנונות שונים, שמזמינים לביקור גם את מי שלא יכול לעזוב הכול ולצאת לאיטליה, הודו ואינדונזיה.

החלק הראשון במסעה של גילברט מתקיים באיטליה. היא שוכרת דירה בליבה של רומא, במטרה לקדם את שליטתה בשפה האיטלקית ובעיקר להכיר את האוכל המקומי. בעלת הדירה, גברת שאוסרת על אירוח "בחורים שבאים לישון בלילה", מעניקה לה הדרכה על רחצה באמבטיה שלא מחוברת לצנרת ("ממלאים כמה כדים, יושבים וכל מה שצריך להיות נקי יהיה נקי”). הדירה אמנם ישנה, אבל כפיצוי תמצאו בה אריחי קרמיקה בצבעי אדמה, ריהוט וכלים מחומרים טבעיים, תקרה גבוהה המעניקה תחושת מרווח, נברשת מקושטת גדולה, חלונות רחבים המאפשרים כניסת אור רב ואווירה אותנטית רבת חן. הפיגומים "שמחזיקים את התקרה", כמו שאומרת בעלת הבית, לא היו בסיפור המקורי והוכנסו לתסריט כיוון שנמצאו על הסט האותנטי מבלי שהייתה אפשרות להזיזם. כך נוצר הרושם שמדובר בדיוק במקום הנכון לתיירת אמריקאית, שאיבדה את כל כספה בהסכם גירושים חפוז וכל מה שהיא מתכננת הוא טיולים רגליים, אוכל מהיר בחוץ ללא רגשות אשם ולימוד איטלקית מן המקומיים.

חלקו האמצעי של הסרט מתרחש בהודו. בניגוד לזיהום האוויר, הצפיפות והרעש של רחובות הערים בהודו, האשראם השלו בו משתכנת אליזבת, מגלם את הניגודיות של הארץ האקזוטית. תנאי ההרמוניה, השלווה והשקט שתלמידי האשראם החכמים ומנהיגם הרוחני נזקקים להם עבור לימוד רוחני ותרגול מדיטציה ויוגה, מתקיימים פה הודות לחללים מרווחים ומוארים וריהוט מינימלי. בזמן שהותה באשראם ההודי, אליזבת מתוודעת לטולסי, נערה מקומית בת 17 המוטרדת מנישואיה הקרובים שתוכננו על ידי הוריה. השתיים חולקות רגע שקט בבית משפחתה של טולסי על רקע סט המבוסס על אלמנט האש וכולל זרי פרחים, וילונות חרוזים ושטיח פסים באדום ושחור העשוי יוטה. בסצנת החתונה הססגונית בולטים צבעים חמים האופייניים כל כך למראות פנים הבתים ולבוש התושבים בכל תת היבשת ההודית. ניתן להבחין בעיקר באדום, ורוד וצהוב בבגדי האורחים וסידורי הפרחים מסוג ציפורני חתול, גרברה, יסמין וניצני ורדים.

אליזבת מסיימת את מסעה בלימוד ומדיטציה בהדרכתו של הילר חסר שיניים בבאלי, אי טרופי בקבוצת האיים האינדונזיים. המסורת ההינדית המקומית באה כאן לידי ביטוי בבדים מסורתיים המקשטים את ביתו של האיש החביב, שהוא גם אטרקציה פופולרית בקרב תיירים רבים, ויוצרים אווירה חמה. כאן משתכנת אליזבת ביחידת נופש יוקרתית וחלומית. שכירת המקום במחיר נוח התאפשרה לה, לפי הנאמר בסרט, עקב צניחת מחירים לאחר פיגוע הטרור של 2002. המפלט השלו של אליזבת ממוקם בפרברי העיר אובוד, מרכז תרבותי ותיירותי, ובסמוך לשדה אורז. הוא מסוכך בענפי דקל ומשקיף על המים המרשרשים. חדריו המרווחים עמוסי אריגים שקופים והוא כולל מיטת ברזל עתיקה, כילה נגד יתושים ובטיק באלינזי (בד צבוע בטכניקה המשלבת שעווה) שמיוצר במיוחד באי האינדונזי ג'אווה. הסביבה המושלמת לסוף השבוע המתמשך של אליזבת בתחנה האחרונה במסעה ולרומן החדש בחייה.