דירת רכבת, פעם קראו לזה כך. לפחות היו יותר מהסוג הזה. כניסה. קיר. סוף. מצד ימין ומשמאל הערות השוליים. אלה לא הערות שוליים ממוספרות של סוף ספר (דפדוף כמעט מטריד אל הסוף כל פעם מחדש להסבר, גם אם הנקודה מובנת; היא שולטת בך כי היא שם), כי אם כוכביות בגוף הטקסט; מבט קטן למטה ובחזרה.
כיור מטבח צנוע, מימין. שולחן כתיבה עם פניו אל החלון, משמאל. ספה, משמאל (קו ישיר משולחן הכתיבה). שירותים ומקלחת ממול המטבח (דלת המקלחת נפתחת פנימה, מה שיוצר למתקלח כל פעם מחדש ביציאתו משם עם הצטמצמותו לאחור מיקסום נוסף של שטח הדירה). מכונת כביסה שעליה מפה ומערכת סטריאו, מימין. וו תליה ממול המיטה. מיטה. קיר. סוף.
נדרשים 11 אנשים למדידת אורך הדירה. הם צריכים לשכב; ראש, רגליים, ראש, רגליים, ראש, רגליים וכו'. כניסה. קיר. סוף. אלא אם כן אחד מהם כדורסלן. אז זה 10 אנשים.
טאטוא הדירה הוא המטלה הקלה ביותר. כמעט כמו הבנה מאוחרת של בדיחה; מהסוף אל ההתחלה (מוסלמי, נוצרי, יהודי), דרך המרכז שם כולם נערמים זה על גבי זה, ואז הוצאה בסחיבה אחת, מהירה, אל החוץ (יהודי, נוצרי, מוסלמי). שטיפת הרצפה קלה אף יותר.
דירת קרקע, הוא הצמיד שיכבה נוספת של פרספקס לחסום זוחלים בקיץ. בחורף זה סמרטוט. נדרש קיץ אחד ללמוד על הדבר הזה, נדרש חורף אחד ללמוד על האחר. דירת רכבת, אבל ללא תנועה. רק דייר אחד ללא מבקרים. דירת רכבת ללא חמצן תיאורי; "הדירה הזו כמו רכבת". כניסה. הערות שוליים בצדדים. קיר. סוף.
הוא סיים את המטלות שהציב לעצמו באותו יום. הוא שכב על מיטתו והתחיל בסקירה היומית שלו (זה כבר השבוע השני שהוא נוהג לעשות זאת). גם שרירים של מוח צריך לאמן. זה חייב לעבוד כך, אם זה גם עובד ההפך, חשב. הדברים הטובים שהיו לי היום:
- פקחתי את עיניי.
- הכל במקום.
- היום הייתה שמש נעימה.
- נהניתי מהשיר המסוים ההוא.
- הלכתי לבית קפה וקיבלו אותי בחיוך.
- נהניתי מהקפה.
- מלצרית בית הקפה הזמינה אותי (משום מה?) לעוגיות. היא הניחה אותם על שולחני וחייכה כאילו היא יודעת את סודות היקום הגדולים ביותר.
- זבוב טורדני עבר בין כולם, אבל פסח עליי.
- מכונית עצרה לידי ושאלה איך מגיעים למקום מסוים. עזרתי לה. המכונית שמאחור לא צפרה.
- מפתח הדלת השלים את סיבובו באופן חלק, מה שבדרך כלל לא קורה.