היא רכונה קדימה אל שולחנה ומדפדפת במשהו. חלון המטבח שלי ממוקם מול סלונה. יהיה יותר נכון לומר שמטבחי הקטן, שבחלונו יש חבלי כביסה, ממוקם מול סלונה שהוא חצי מדירתה. את חדר השינה שלה אני לא רואה. אני רואה רק איך שהיא רואה טלוויזיה (אבל לא את הטלוויזיה), את איך שהיא מדפדפת (חוברת כרטיסי אשראי? מגזין נשים? עיתון יומי? ספר?), את איך שהיא עושה פן (מקלות? אני אוהב את המושג הזה: פן מקלות). בימים שהגב שלה תפוס היא נמתחת בישיבה מזרחית על ספתה.
אני לא תולה כביסה כשאני לא צריך. אבל אני מסדר את התריסים מדי פעם.
הדירה שלה משופצת. אפשר לראות כתמים של טייח, של סתימת חורים שמחכים למישהו. היא ניסתה להסתיר כתם כזה עם תמונה, אבל התמונה הייתה קטנה מדי. יום למחרת, היא קנתה תמונה לפי הגודל. זה מעציב אותי, שמתפשרים. שהיא הלכה לפי הגודל, זאת אומרת - שזה מה שקבע לה, אפילו אם שכנעה עצמה שלא.
אני תולה כביסה הפעם. נפלו לי כמה אטבים מאז שהיא כאן. לפניה, הייתה אישה מבוגרת שלא הפילה לי אטבים; הייתי תולה כביסה במקצוענות. אחרי הכל, לא היה דבר שהפריע לי. ואיפה היא היום, האישה ההיא? יכול להיות שהאישה מתה. אנשים מבוגרים לא עוברים ככה סתם דירה. הם נשארים במה שיש. אחרי הכל; כמה כבר יש?
פעם פתחתי בשיחה עם האישה המבוגרת. זאת אומרת, היא חייכה אלי ביום שפתחה את התריסים שלה. היא הסתכלה לשמיים, אולי שאלה אותם משהו, ואחרי זה עינייה הצטלבו במבטי. החולצה שתליתי הייתה קרועה קצת מתחת לבית השחי, אבל אני אוהב אותה. כל מה שצריך לזכור בחלוצות מסוג הזה, זה לא להרים ידיים ליד אנשים ולא לתלות אותן הפוך, עם הצווארון למטה.
"בוקר טוב", האישה המבוגרת אמרה.
"בוקר אור". אני משתדל להחזיר באור על טוב.
"הולך לרדת גשם".
"ככה אמרו?"
"אם לא כאן, אז במקום אחר". זה לא היה חיוך, מה שהיה על פניה. היא החזיקה את העולם באותו משפט.
היא סגרה את התריסים, ומאז לא ראיתי אותה עוד.
עכשיו יש מישהי שרוכנת. בימים שהיא לא רוכנת, אפשר לראות רק את גופה התחתון. אישה ללא ראש. אני יכול לדעת שהיא רואה טלוויזיה (אבל לא אם היא צוחקת או בוכה), אני יכול לדעת שהיא מדפדפת (אבל לא על מה היא מרפרפת), ואם מוציאה את עשן הסיגריה שלה בחדות או שמשחקת איתו.
עד עכשיו, חמישה אטבים.
אם לא כאן, אז במקום אחר. שני חוטים היו נמשכים בין שני חלונות. בקצוות החוטים היו שתי קופסאות לבן, או אשל, או שמנת, או מילקי, או קוטג', או יוגורט, או נמס בכוס, או דני. כנראה שכל אחת מהן הייתה משנה את הסאונד של הדברים. אבל אם לא כאן, אז במקום אחר. קופסה נצמדת, חוט נקשר, ניסוי כלים. ניסוי קופסאות. אם לא עכשיו, אז בגיל אחר. חולצות צבעוניות היו מתנופפות כדגל כניעה. עם ראשן מטה. עם חורים, בלי חורים. אטבי כביסה נופלים. קניה מרוכזת במבצע של ארבע בחצי מחיר הייתה נאכלת מהר. על מנת. בין שני חלונות. תריסים פתוחים. המתקה של מוצרי חלב לאוזן של אישה. מטבח קטן שבסופו חלון עם חבלי כביסה, מול סלון שהוא חצי דירה. אם לא כאן, אז במקום אחר.
***
מישהו עכשיו ממתיק. מישהי אחרת מצמידה.