אני גר ביחידה נפרדת. אני אומר לבחורות שיש לי כניסה מהחלון, אבל בעצם אני גר אצל ההורים.
אני גר אצל ההורים אם כן, אבל אומר לבחורות שאני גר ביחידה נפרדת, ולחברים שלי - בשביל להצחיק - אני אומר שאמרתי לבחורות שהכניסה היא מהחלון. הם צוחקים. זאת בדיחה משותפת.
אבל אני לא באמת אומר להן את זה, לבחורות.
זאת קומת קרקע, ויש לי על מה להסתמך. אני נכנס מדי יום מהדלת הראשית, אבל משתמש ביחידה הנפרדת של החיים; לא מזמין אליי, אלא רק הולך אליהן. כשהן שואלות אותי איפה אני גר, אני משתמש במילה "כרגע" בתחילת משפטים.
כרגע, אני בין דירות ועכשיו אצל ההורים.
כרגע, אני מחפש דירה ובינתיים גר אצל ההורים.
כרגע, בגלל שחייתי תקופה בחו"ל ואני גר בינתיים אצל ההורים.
כרגע, המצב הכלכלי לא משהו, את יודעת איך זה.
והן עונות:
איזה יופי שיש לך יחסים טובים עם ההורים שלך.
איזה יופי שיש לך יחסים טובים עם ההורים שלך.
איזה יופי שיש לך יחסים טובים עם ההורים שלך.
איזה יופי שיש לך יחסים טובים עם ההורים שלך.
אני מזמין עוד כוסית משקה. זה מנקר להן בראש. אנחנו מדברים על דברים אחרים, אבל זה ממשיך לנקר להן בראש. הן לא חושבות על דבר אחר מלבד החדר שלי, אצל ההורים.
לבטח על איך שאני קם סתור שיער ומכין קפה במטבח בזמן שאימא שלי קוראת עיתון.
לבטח על איך שאני אומר לאבא שלי שיעביר לי את המלח.
לבטח על זה שאומרים לי להנמיך.
לבטח על זה שמישהו רוצה לראות ערוץ אחד, אבל מישהו אחר רוצה לראות ערוץ אחר.
אני נכנס אליהן מהחלון, מהכניסה של החלון אל המציאות היומיומית. אנחנו מזמינים עוד משקה, והן צוחקות, אבל זה לא מפסיק לנקר להן בראש. אני משחק להן על זה ושואל אותן מה הן אומרות על זה.
והן עונות:
הייתי מתה לחזור לגור עם ההורים (שקרנית)
וואלה, איפה היית בחו"ל?
סבבה, זה בטח עדיף על לגור בדירת חדר בת"א
רק בשביל להגיד שאתה גר לבד.
אם אין ברירה, אין ברירה.
ואיפה גרת לפני?
ואני מזמין עוד משקה. אנחנו מדברים עכשיו על דברים אחרים. אנחנו מדברים, והפעם מה שמנקר לי הוא הניקור שלהן. אני חושב על זה, ורואה איך זה לא מסתיים; ממני אליהן ומשם, שוב אלי.
אני אומר:
אני מגיע לשם רק בשביל לישון.
אני עובד, וכשאני חוזר מהעבודה זה רק לישון שם.
ממילא אני כל היום לא בבית.
והן עונות:
אין כמו שיבשלו בשבילך.
איזה קטע זה לגור בחדר שגדלת בו.
בטח הכל נראה קטן פתאום.
ואני אומר להן:
לא. זה לא נכון. זה בכלל לא נכון. זוהי תפיסה מוטעית.
והן שואלות:
לפי מה אתה קובע את זה?
ואני אומר:
כי כתבתי על זה שיר.
שם השיר הוא "חדר קטן הוא רכוש טלוויזיוני". שקט בבקשה:
חדר קטן הוא רכוש טלוויזיוני .
חדר, אתה חוזר אליו לאחר שנים כשאתה מבוגר.
מיטה, ארון, מאוורר תקרה מאיר,
צבע קיר.
חדר, אתה חוזר אליו לאחר שנים
הוא לא באמת נראה פתאום קטן כמו שאומרים
החוזרים אל חדרם, אל עברם
המסמן, המכתים
שתמיד טועים.
חדר, אתה חוזר אליו לאחר שנים
כשאתה הוא המבוגר
וזאת האמת,
החדר נשאר.
אתה צריך להודות בזה שהכל בו נשאר.
זה אתה שמתקטן עם השנים,
מתקמט מבפנים.
החדר נשאר.
חדר, אתה חוזר אליו לאחר שנים
מיטה, ארון, מאוורר תיקרה מאיר,
צבע קיר.
טלוויזיה נמצאת במצב כבוי,
עברך משתקף
כאילו כפוי.