תוצרת בית

כבודו של הסיפולוקס במקומו מונח. בשנות ה-60 הוא שימש כמתנת חתונה מכובדת, והיה אחראי על גזוז מרענן ומרווה. מאז חלפו כמה שנים טובות, אך הישראלים לא מוותרים על הפריט הנוסטלגי וכיום נוטים להשתמש בבקבוק המתכתי כפריט דקורטיבי.

בין מגירות המטבח שמכילות סכו"ם, ניילונים ותבלינים, מרבית הישראלים מקצים מגירה מיוחדת במינה לדו"חות חנייה. אלו נדחפים למגירה בזה אחר זה, מקומטים ומצ'וקמקים ויוצאים משם במקרה הטוב בניקיונות שלקראת הפסח (או כשמתקשרים מהבנק לבשר על צו עיקול).

כדי לעטר ולקשט את המטבח בירק בצורה יצירתית וזולה, הישראלים נוהגים להנביט בעזרת קיסמים או גפרורים גלעין של אבוקדו או ירק אחר בכוס מים. התוצאה – שורשים לא אסתטיים בעליל ודי מיותרים.

הישראלי "האורגינלי" יחזיק בארון השירות שבמרפסת ערכת מנגל הכוללת פחמים, נפט ואיזה חתיכת קרטון או נפנף משודרג מפלסטיק. הרי כל חג הוא הזדמנות להדליק את האש ולהתחיל לנפנף (רק אל תתפלאו כשתגלו שיש לכם כולסטרול גבוה).

שני כלי מטבח שהם בגדר חובה אצל הישראלים הם סיר גדול לחמין של שבת ופינג'אן. אמנם כל עדה עושה את החמין שלה אחרת וכל אחד בטוח שהחמין/צ'ולענט של אימא שלו הכי טוב בעולם, אבל המכנה המשותף של כולם הוא הסיר הגדול. הפינג'אן מצידו, עדיין מככב במטבח הישראלי להרתחת קפה שחור ישירות על הגז, למרות המקינטות ומכונות הקפה שמאיימות לתפוס את מקומו כבר זמן רב.

בין אם מדובר בבית ששומר מסורת ובין אם לא, מפה לבנה לשולחן האוכל היא מוצר טקסטילי חובה בבית הישראלי. מפה לבנה נתפסת כחגיגית יותר מכל מפה אחרת, למרות שכיום ניתן למצוא מפות מרשימות וחגיגיות לא פחות – אבל לכו תתווכחו על זה.

הישראלים המעטים שלא נמצאים במינוס, זוכים לקבל מהבנק שלהם לרגל החגים השונים שעון קיר. השעונים הללו מתהדרים בלוגו של הבנק הנדיב, והישראלי היפה תולה אותם במקום הבולט ביותר בבית.

למרות שמקורה של החמסה הוא מוסלמי, ישראלים רבים מאמצים אותה ומאמינים שאם יתלו אחת כזו בבית, היא תגן עליהם מפני עין הרע שעשויים להביא איתם האורחים. בחנויות השונות ניתן להשיג היום חמסות עיצוביות במיוחד, מתכתיות, מוזהבות, ואפילו עם שיבוץ של אבני קריסטל ובלבד שהאצבעות יהיו סימטריות.

סביר להניח שהצייר האיטלקי ג'יובאני בארגולין שחי במאה ה-20 והרבה לצייר ציורים קיטשים של ילדים בוכים, לא העלה על דעתו שאחד מציוריו יהפכו לתמונה הפופולארית ביותר בביתם של הישראלים. הפופולאריות של הילד הבוכה הגיעה לשיאה בשנות ה-70, אך גם היום תוכלו לראות אותו תלוי בבתי קשישים, או צעירים סנטימנטליים נטולי מעוף ודמיון.

דלת הכניסה הישראלית ביותר היא זו שמודבקים בצידה החיצוני הרבה מאוד מגנטים שנשכחו ברוב המקרים מדובר בפרסום של פורצים עם סלוגנים בנוסח "הפורץ הנוצץ", שמבטיח להציל אתכם כשהדלת נטרקה ונותרתם בחוץ. ואנחנו שואלים, מי בכלל המציא את הדלת הנטרקת שננעלת ולמה בדיוק היא מועילה?!

מה יותר ישראלי ממרפסת? היא משמשת אותנו לתליית הכביסה שמטפטפת על השכנים מלמטה, לתצפית על האידיוט שצופר בשעה מוקדמת בבוקר ולאירוח חברים בערב קייצי עם אבטיח או בירה. הישראלים שיכללו את התופעה עם "המרפסת הקופצת", שהומצאה כפיתרון לשינוי שהוכנס בעבר בחוק הבניה, לפיו מרפסות נחשבות לחלק משטח הדירה. תכנונה של "המרפסת הקופצת" מציג מרפסת מעל מרפסת, כשהרווח שנוצר בין המרפסות הוא כשתי קומות, מה שגורם לכך שהמרפסת לא נחשבת כחלק מהדירה. זו הסיבה שהמרפסות הקופצות בנויות כמו איקסים מוזרים להפליא, ומאפשרות לשכנים להציץ אחד לשני.

ברוב הבתים הישראלים יש בממוצע לפחות 3 אגרטלים בארון. לתופעה זו שתי סיבות: 1. כשלא מוצאים מה לקנות באיקאה קונים אגרטל. 2. בחגים, שבתות, ימי הולדת, בר/ בת מצווה וחתונות הבית הישראלי מקבל צורה של חנות פרחים, ולשים את כל הזרים בכוסות, דליים או בקבוקי קולה חתוכים זו זוועה בלתי נסלחת.

כמעט ואין ישראלי שלא ביקר בסיני, וכמעט ואין ישראלי שלא חזר משם עם ערימת שטיחים צבעוניים שנמכרים בשוק טראבין וגרורותיו. השטיחים האלו משמשים את הישראלים כמחצלת למרפסת או כשטיחון בחדר הרחצה ואם לא שם, אז סביר להניח שהכלב סיפח אותו כרכושו האישי.

שוק הפשפשים הפך בשנים האחרונות לאטרקציה בקרב הישראלים, שרוכשים פריטים לבית גם אם הם מקולקלים ולא תמיד עובדים. מנורת רצפה ומכונת תפירה המשמשת כשולחן הם הפריטים הפופולאריים, שברוב המקרים נותרים מוזנחים במרפסת. בפי הישראלים שרכשו פריט שכזה שגור המשפט: "זה טרנדי אז קנינו. יום יבוא ונשפץ אותם".

נרות, נרות ועוד נרות. הישראלים נחשבים לחובבי נרות מושבעים. כמעט בכל רחוב ניתן למצוא חנות אקסקלוסיבית לנרות, שהופכת למשאת נפשו של הישראלי שלא יודע מה לקנות כמתנת יומולדת לחברתו. נרות ריחניים, שטוחים, צבעוניים, נרות מיוחדים לחנוכייה, נרות נשמה - הישראלים אוהבים שיש להם נרות בבית, והם ממילא נמכרים בזול באיקאה, אז למה לא להעמיס על העגלה רגע לפני הקופה. אור לגויים כבר אמרנו?