ים-יבשה

חום יוני-אוגוסט תוקף אותנו ההורים, קשה יותר מאשר את אלה שמתעכבים בהרחבת המשפחה וזאת כיוון ש: אנחנו סוחבים יותר (ילד עייף או שניים על הידיים, פלוס תיק או שלושה), דוחפים יותר (עגלה פלוס קורקינט/אופניים שנהגם התעייף אחרי דקה וארבעים) ומסתובבים יותר בחוץ (נסו אתם להיות כלואים בבית עם נמוכי הקומה הפראיים במשך אחר הצהריים שלם). הקיץ מעמיד בפנינו שתי אופציות בילוי קלאסיות, הכוללות מים ברמה קוליפורמית משתנה - הבריכה הציבורית והים התיכון. בהנחה שאתם גרים במישור החוף או מקסימום בשפלה, שתי החלופות הללו הן המועדפות לבילוי בוקר/אחר הצהריים של יום חול/שבת בחודשי המאתיים אחוז לחות.

מאחורי בילויי המים שתי מטרות עיקריות: לעייף את הילדים כמה שיותר ולהוריד את חום גופינו. גם לים וגם לבריכה יתרונות וחסרונות רבים, הבה נסקור אותם כדי שתוכלו להחליט לאן לקחת את הילדים בשעה קשה זו.

חנייה: כמעט בכל שעה שתבואו, תיאלצו לחנות כל כך רחוק, עד שכל הבריזה ממנה נהנתם בשהייה על החוף, תיעלם מיד עם היציאה מהשער. עד שתגיעו לאוטו, כבר תזיעו כמו ביבי בפגישה עם אובמה.

עלות כניסה: לרוב צנועה יחסית, ילדים קטנים לא משלמים (כי אתם תשלמו עליהם עוד הרבה מאוד בפנים). לפעמים הכניסה לחוף היא בחינם אבל בהנחה שאתם לא רוצים לצעוד שישה קילומטר, תידרשו לשלם חנייה.

צל: יש תמיד כמה סככות, אבל הן מאוישות כבר משעת הזריחה על ידי פנסיונרים עם כיסא נוח מהבית, גופייה, עיתון וטרנזיסטור שמנגן רק רשת ב'. אפשר גם להיעזר בשמשייה, אבל זה יעלה לכם כעשרה שקלים לפחות (כולל נעיצתה בחול על ידי בחור מיומן).

סכנות: זפת שנדבקת לרגליים, מדוזות שנדבקות לרגליים, ילד שנדבק לרגליים וצועק שהוא רוצה ארטיק, ג'יפ שחור גדול שדורס לכם את הרגליים, הנהג של הג'יפ השחור הגדול שמוריד לכם את הראש או את הרגליים עם האופנוע ים החמוד שלו וכמובן סכנת הטביעה האולטימטיבית.

עלויות נוספות: כאמור, מחירה הזול יחסית של הכניסה לים של כולנו, מתקזזת חיש מהר עם המחירים המופקעים שתידרשו לשלם על כל דבר, אולי רק מלבד השימוש במקלחות ובגלגלי המברשת להסרת הזפת. כיסא נוח (5 שקלים), כיסא עם שמשיה (25 שקלים), כיסא עם שמשיה, מזגן ומסך פלזמה מונע סנוור (נסחפתם, תישארו בבית). עבור קרטיב תשלמו לפחות שישה שקלים (פי שתיים מפיצוצייה ממוצעת) ועבור ארטיק עשיר בנוזלים צמיגיים מטפטפים תשלמו בערך פי שתיים (לא כולל חבילת מגבונים לניקוי הדרדק).

מראות קשים, גדי: משתזפות בעירום מהשנתון של רפי איתן .

יתרונות לזכאים לקצבאות ילדים: יש להם מרחב סביר בגודלו לבנות ארמונות בחול/ לכסות אתכם עד הצוואר בחול/ לאכול קצת חול. יש טענות לא מבוססות מדעית, שבגיל מסוים הם אפילו עשויים לאפשר לכם לקרוא איזה עמוד בעיתון. כאמור, מדובר בטענות בלבד.

חסרונות: לא יעזור כמה תשטפו אותם במקלחות ובברזיות המשוכללות שמישהו חיבר להן צינור – יומיים אחרי כן עוד תמצאו אצלם חול בשלל חלקי גוף. סביר להניח שבדרך חזרה הביתה הם גם יקרסו לכם באוטו תוך דקה ואז אתם בבעיה.

חסרונות אם אתם ראש הממשלה הנוכחי: יש סיכוי יותר מסביר שתיתקלו בחוף בציפי לבני או שייכנס לכם גרגר חול לעין ואז תאחרו לישיבת ממשלה.

חנייה: בדרך כלל במרחק סביר מהכניסה לבריכה. צל לאוטו? אל תגזימו (ואל תשכחו ילדים באוטו).

עלות כניסה: יקר לאללה. לפחות 30 שקלים לראש וגם על ילדים מגיל שנתיים-שלוש משלמים (תמיד שווה להחזיק מוצץ ישן בתיק ולדחוף להם לפה לפני הכניסה כדי לשוות להם מראה צעיר יותר). יש כרטיסיות ויש מנויים, אבל כמה שלא תנצלו אותם, תרגישו שגם אז דפקו אתכם במחיר.

צל: יש בדרך כלל בשפע, אבל זה דורש לעיתים הצטופפות לא קטנה עם אנשים שאתם לא מכירים ולא רוצים להכיר. אגב, השולחן שהם יפתחו בצד הבריכה תמיד יגרום לכם להרגיש כלא משקיענים בעליל.

סכנות: ילדים שנראים כמו גרסה מוקטנת של שאול יהלום קופצים לך על הראש בבריכה, ילדים יורים לך על הראש באוטומט בתותחי מים רב-קניים, החלקה על הרצפה הבוגדנית במלתחות ושבירת את הראש. וכן, גם כאן ישנה סכנת טביעה.

עלויות נוספות: אם חשבתם שהסחי שמוכר לכם במזנון של הים מסוכן לבריאות ולכיס, אז בבריכה אולי קצת יותר זול, אבל לא פחות מתחנן לביקורת של משרד הבריאות: נקניקייה קטנטנה בלחמנייה מופשרת מיקרו (10 ש'), ארוחת המבורגר מרשת מקג'יפה (30 ש'), צ'יפס שהיה צריך לפחות עוד שלוש דקות בצ'יפסר (18 ש'), צלחת חומוס צהבהב של אולם שמחות בראשל"צ (רק 20 ש' אבל האשפוז יעלה לכם הרבה יותר).

מראות קשים, גדי: גברים חובבי סומו שנכנסים עם החולצה למים.

יתרונות להורה המותש: הכלור גורם לעייפות ולרעב, קרי יש מצב לצלחת ריקה בארוחת הצהריים/ערב ולהתמוטטות מהירה במיטה. עדיין צריך מקלחת אבל אין צורך לטאטא את כל הבית אחרי הבילוי.

חסרונות: בבריכה העירונית יש בדרך כלל יותר וירוסים וטפילים ממעבדה במכון הביולוגי בנס ציונה. אני נשבע לכם שרק השבוע ראיתי שתי כינים, אחת מהם עם ביצה במנשא קדמי, צפות להן על גלגל דורה בבריכה של הקטנים.