חגיגה נחמדת

"אין, אין, אין חגיגה
בלי, בלי, בלי, בלי עוגה
אז איפה, איפה, איפה העוגה"
(מ. דץ)

איזה כיף זה יום הולדת של ילדים. משחקים, פרסים, שקיות הפתעה והכי חשוב - עוגת שוקולד עם הרבה סוכריות בשלל צבעים שלא מן הטבע. חבל שבמציאות מדובר בהפקה מורכבת, שואבת כספים וסוחטת דמעות ולא רק כאלו של שמחה והתרגשות. אז איך התדרדרנו לכך?

כולנו זוכרים לפחות יומולדת אחת שלנו מן הילדות, שהייתה אירוע מקומי ומצומצם בבית או בחצר של הבניין, עם כמה חברים מהגן או הכיתה. אחד ההורים או מקסימום דוד משעשע שיודע קצת קסמים, ארגן כמה משחקים כמו "נר בבקבוק" (אף פעם לא הייתה לי מספיק קואורדינציה בשביל זה וה"קנקל" תמיד נפל), "סוכרייה בקמח" (בלעתי כל כך הרבה מזה שנאפתה לי עוגה קטנה בבטן) או "חבילה הגיעה" (משחק שהוא גם לא אקולוגי וגם מתסכל ברמות – מישהו מכם אשכרה הגיע לסוכריית טופי בסוף?) - נכון שהיה נורא כיף?

אבל לילדים של היום יש ציפיות וסטנדרטים גבוהים. הרי מדובר באלה שהולכים בכל שנה לפסטיגל, שהתחיל כחגיגת מוזיקה ישראלית והפך להפקת ענק נוצצת המקדשת סלבריק'ס המתיימרים לדעת לשיר – הם בטח, בטח לא פראיירים. הילדים שלכם מצפים ביום ההולדת שלהם למוזיקה קצבית (שמורכבת מ-נחשו מה - מיטב להיטי הפסטיגל), תחפושות צבעוניות (אם זה יומולדת של בת - מסיבת פיות ונסיכות, אם בן - חינגת אבירים וגיבורי על), פרסים מדהימים (קעקועים שתמיד נקרעים או נשארים בחלקם על הנייר וצעצועים שמתפרקים בדרך כלל עוד לפני שמגיעים אפילו לאוטו) ואפקטים מדהימים (מכונת העשן ואורגני האורות מהאייטיז חוזרים).

החגיגה הצנועה הפכה לעניין הרבה יותר מורכב ויקר והמרכיב הבעייתי ביותר שהתווסף למשוואה הוא אחד – מפעיל הילדים. מדובר באדם בעל כישרון מפוקפק, לו אנחנו משלמים בין מאות לאלפי שקלים כדי לבדר את ילדינו, רק בגלל שאנחנו בוקים חסרי ביטחון או מצחיקים בערך כמו מתן וילנאי. וכן גם בגלל שביומולדת של סולמית היו צמד מפעילים מעולים, לוליין בולע אש וגמד אוזבקי - אז מי אנחנו שננסה להתחרות בזה?

המפעיל מקפיד על מספר כללים שנקבעו כנראה בקוד האתי הסודי של גילדת המפעילים:

• המפעיל תמיד ייעזר במיקרופון "מדונה" גם אם הוא מופיע מול שבעה ילדים בממ"ד.

• המוזיקה והמיקרופון יהיו תמיד רועשים ברמה של רכב ניקוי כבישים או עמיתו מזיל הריר מן הסופרמרקט.

• המפעיל יקפיד להזמין את חתן השמחה מספר פעמים לבמה, במהלך האירוע, כדי לחפשו בשלל תלבושות מועדפות עליו. זאת למרות העובדה שכחמישים אחוז מן הילדים מתבייש ופורץ בבכי ספונטני קורע לב.

• המפעיל יכריז על הפסקת ה"אוכל" תמיד באיחור של כמה דקות למרות שידוע שילדים רעבים לממתקים הם קהל משולהב ומסוכן לא פחות מאוהדי בית"ר במשחק מול בני סכנין. התזמון הלקוי אגב, אינו קשור בעובדה שביומולדת תמיד תוגש פיצה קרירה ושהקשים של הטרופית לא יוחדרו בהצלחה לשקית גם בניסיון ה-17.

• שימוש בבובת כפפה עם שם מגוחך או סייד קיק אומלל בתחפושת גוף מלאה באמצע אוגוסט היא אמנם אופציונלית, אך מומלצת בחום.

• מפעיל שאינו עושה שימוש במשחק "המצנח" (שמיכה מתנופפת שמחייבת השתתפות הורים מותשים) מסתכן בשלילת רישיונו על ידי משרד התמ"ת.

האמת היא שמפעיל אמנם חוסך לכם כאב ראש רציני (לפחות את זה שלפני האירוע) ולילות ללא שינה בשל חרדת קהל, אבל הוא באמת אינו מחויב המציאות ואפשר להסתדר בלעדיו. ביום הולדתה האחרון של בתנו הגדולה אזרנו אני ואשתי אומץ, הכנו מספר משחקי ילדות כמו פעם, הצטיידנו במגאפון קטן לטובת שליטה בקהל המתפרעים, איתו הובלנו בהצלחה מפתיעה כמה עשרות ילדים כמו החלילן מהמלין ברחבי החצר והכי חשוב - דאגנו להורים לכיבוד ופינות זולה מוצלות.

אז נכון שמדובר עדיין בהפקה מלחיצה למדי אבל אני רוצה לקוות שבעתיד תזכור הנסיכה/הפיה שלנו את המסיבה הזו כאחת הטובות שחגגו לה.

חסר לה שלא.