בתור ילד לא נמשך בועז בייסה לנגרייה של אביו. הוא היה מגיע אליה כל יום אחרי בית הספר, מריח את ריחות העץ ובורח משם. כשגדל פנה ללימודי גרפיקה וביום בהיר אחד התאהב בעץ. היום, כשהוא בן 37 הוא לא יכול בלי ריחות הנגרייה והחומרים. הוא אמנם לא למד עיצוב באופן מסודר, אבל האהבה שלו לחומר וההתעסקות בידיים היא שמניעה אותו ליצור. הוא משחק עם סוגי עצים שונים, חש אותם, משתעשע איתם ויוצר מהם רהיטים מקוריים, בטקסטורות משתנות.
לפני שלוש שנים החליט בייסה בן ה-37 לסגור את הנגרייה המיושנת של אביו בפלורנטין ולפתוח במקומה גלריית רהיטים המתמחה בעץ, בעיצובו האישי. "אבא היה מייצר את הרהיטים ומוכר אותם לחנויות אחרות, שלקחו לעצמן את הקרדיט", אומר בייסה, "אני החלטתי לעשות את השינוי. במקום אחד ייצרו את הרהיטים וגם ימכרו אותם באווירה חדשה ואחרת".
הגלריה שצמודה לנגריה, ממוקמת בחאן טורקי עתיק, עם תקרות אבן כורכר, המהוות תפאורה ובמה אידיאלית לריהוט במקום. בייסה שיפץ אות המקום בעצמו ושמר על מבנהו המקורי של החאן, כשהוא חוקר את השכונה ולומד אותה, תודות למורה דרך ששכר למטרה זו.
ברהיטים מושקעים פטנטים יצירתיים כמו דלתות נסתרות, מגרות מפתיעות ומסלולי צירים בלתי קונבנציונלים. חלק מהעצים נמצאו ע"י בייסה לאחר שהושלכו. הוא מביא אותם לנגרייה ומפיח בהם רוח חיים. משפץ אותם, שומר על האותנטיות שלהם, מושח אותם בלכה על בסיס מים ומשלב אותם עם חומרים אחרים.
העבודה על אדני רכבת
את מירב תשומת הלב בגלריה, מושכים בעיקר אדני הרכבת. בייסה מרבה להשתמש בהם והופך אותם לשולחנות סלוניים ומראות בממדים עצומים. "העבודה על אדני רכבת קשה מאוד", הוא מסביר, "העצים האלה פולטים גזים כשמנסרים בהם, והניקוי שבתוך החריצים מחול ועפר אורך הרבה מאוד זמן, אך התוצאה בסופו של התהליך שווה את זה".
מעבר למתיחת הפנים שעשה לנגרייה של אביו, בייסה נחשב לביצועיסט מעולה של עבודות עץ ונגרות, ואחראי על ביצוע עיצובן של מספר חנויות נחשבות בארץ, כמו חנות הנעליים "שופרא" בעיצובה החדש ברחוב דיזנגוף בתל אביב, ובוטיק התכשיטים "דמיאני" בממילא בירושלים, שנעשתה על ידי האדריכל ירון טל.
מלבד השאיפה של בייסה להגשים לכם חלומות מעץ, בעתיד הוא מתכוון לשלב בגלריה עבודות של אמנים מתחומי הציור, רישום ופיסול. אלה ישתלבו בין פריטים ישנים שמאתר בייסה בשוק הפשפשים ומציג בגלריה, כמו פטיפונים ישנים ורדיו ישן על רגליים, להם הוא מעניק, כמו לשאריות העץ, מקום של כבוד.
BAISA, המחוגה 10 (שכונת פלורנטין), תל אביב.