הגבר בבית

מותק, הילד חולה

צחי בירן מטפל בילדה מנוזלת ותוהה איך הפכנו מאומה צרובת שמש ושעירת חזה, למטרו-סקסואלית עם הפרעת קשב ואסטמה. הגבר בבית - פרק 10

צחי בירן
21/05/2009

"חיידקים נמצאים על העצים ובשמיים, אני כמעט ולא נושם ולא נכנס למים" (ד. סנדרסון יבדל"א)

אין דבר שמפחיד ומלחיץ אותנו יותר מבריאות ילדינו ואני לא מדבר כמובן על מחלות קשות, חס ושלום, אלא על כל מחלה, מזרמי נזלת ירוקה, שפעת קלה ועד מחלת הילדות המגעילה ביותר, אבעבועות רוח. כחלק מהמגמה הכוללת של גוננות יתר על הילדים - מגן לאה ועד הפלס"ר - אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי שהצאצאים לא ישתעלו, ישרטו ברגל או רחמנא ליצלן יזיעו יתר על המידה.

בטירונות היה איתי במחלקה ר', חייל מצ'וקמק במיוחד. כולנו השקענו השכם וערב במסדרים על האוהל. תקתקנו את המיטה והנשק, כשכל ננו-גרגיר היה יכול לעלות לנו ביציאה הביתה. באחד המסדרים החשובים במיוחד, החליט ר' ללכת על בטוח וכדי למנוע כל אפשרות שנשקו יתלכלך אחרי הניקוי, ערב לפני המסדר, הוא פשוט אטם את הקנה וניילן את הנשק. "ואיך תשמור עם המטאטא המנוילן הזה?", תמהנו. "ההסתברות שדווקא הלילה המחבלים יחליטו לשחזר את תקיפת ניצנים, קטנה בהרבה מזה שמחר במסדר מ"מ אני אחטוף שבת על חלודה בשושנה", הסביר ההלמוט המחושב. אם היינו יכולים אולי גם אנחנו היינו מניילנים את ילדינו, לפחות עד גיל 25, עם אופציה להארכה (ועם יכולת לנשום אוויר, מסונן כמובן). וכך, בדיוק עם הגישה הזו, הפכנו מאומה צברית, צרובת שמש ושעירת חזה, למדינה מטרו-סקסואלית עם הפרעת קשב ואסטמה.

אנחנו מוכנים לקנות כל מוצר שישמור על בריאותם של הקטנים, גם אם מדובר בהגזמה והפרזה מוחלטת. בגינות הציבוריות אצלנו החליפו את החול, העלים והאבנים במשטח גומי גמיש וסינתטי, שאמור להגן על פעוטותינו הרכים ממגע עם האויב החדש והמסוכן - אימא אדמה. חס וחלילה שמישהו מהמתוקים שלנו יטעם קצת חמרה ארצישראלית או יתקל בנמלה מצויה, שלא נרכשה בערכת עיר הנמלים. מה הפלא שהורידו את "בזיק ויויו?" אנחנו מגדלים דור שראה דבורה רק ב"כוורת בסרט". תרתי משמע. חברים, העובדה שפתאום המתקנים בגינה נהיו מבריקים לא נובעת מהקפדת יתר של הרשות המקומית אלא מהעובדה ש-ג' יפית מתיזה עליהם את הספריי ההיגייני שלה לפני שהנכד הפיקטיבי שלה עולה למגלשה - וזה שבפרסומת הקודמת היא האכילה אותו בעשרים ושמונה נקניקיות שעשויות מפופיקים של דוכיפתים זה לא מסוכן לדעתה?

כך פיתחתי יחסים עם בוגנביליה

שלא תבינו לא נכון, אני ממש לא נגד שמירה על בריאות ילדינו הרכים, ואני ממש לא מאלה שהחזיר את השק-עם-קקי מבד במקום החיתולים החד פעמיים הסופגים והמבורכים. העניין הוא שלפעמים אנחנו מאבדים את הצפון, בסיוען של חברות מסחריות כאלה ואחרות.

השיא היה כשלאוזני הגיעה שיחה בין אמהות בגינה הציבורית, כשאחת מהן שאלה את השנייה אם היא מרתיחה את המים המינרלים לפני שהיא מכינה לבנה הפעוט בקבוקי. "תגידי", התפרצתי לדיון ההזוי, "כשאת היית ילדה היה בכלל כזה מוצר מים מינרלים? כי חוץ מהשטויות שאת מדברת נראה לי שיצאת די בסדר!", צעקתי, בעוד ארבע מטפלות חסונות גררו אותי מהמקום והשליכו אותי לתוך הבוגנביליות.

מהצד השני ניצבים בגאון ההורים שקראו מחקרים מלחיצים באתר אינטרנט כזה או אחר, שהכתב בריאות שלו למד רפואה בהתכתבות בהונגריה, ובוחר שלא לתת לילדיהם תרופות או חיסונים כי זה נורא נורא מסוכן. אני כבר מתקשה לספור את הפעמים ששמעתי אימא צעירה מספרת בגינה שהתינוק לא ישן כל הלילה כי בוקעות לו שיניים. כשאני שואל בנימוס אם היא נתנה לו תרופה כלשהי לשיכוך הכאבים היא תוקעת בי מבט מזועזע, כאילו הצעתי לה למהול לו את הסימילאק עם וודקה. "תגידי", נדלקתי, "כשלך כואבות השיניים גם את דוחפת לפה חתיכת גומי קרה או לוקחת שני אקמול פורטה?". שוב אחזו בי שלוש מטפלות וגנן מפעיל מפוח והשליכו אותי לתוך האפונה ריחנית.

כמו הכל בחיים, צריך למצוא את האמצע ולא לקחת שום דבר לקיצוניות. תחשבו על עצמכם ומה נעים ומתאים לכם ואז תוסיפו עוד שכבת רוך והגנה מבושמת לטובת הבייבי. אל תלבישו את התינוק בחליפת פליז ומכנסיים טרמיות כשאתם מסתובבים עם טי שירט וכפכפים. תנו לקטנים להתנסות ולאכול טיפ טיפה חול ועלים, זה רק יכול לעשות לכם טוויסט מעניין בפתיחה הבאה של הסקוצ'ים של החיתול. את המערכת החיסונית לא בונים מצחצוח שיניים במים מינרלים ומפגש עם חתולים וכלבים רק מצפייה ב"בייבי אינשטיין". זכרו עובדה אחת חשובה מהחיים: את כל החיידקים שהצלחתם לבלום בשין גימל של ילדיכם הם יפגשו בוודאות בעוד שנה בערך, בשבוע הראשון של הגן, כשייפגשו עם הילדים המטונפים מהשכונה. תהיו בריאים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully