בפברואר 2007 פתחה מעצבת האופנה הילה גאון חנות חדשה לשמלות כלה, ברחוב טשרנחובסקי בתל אביב, בעיצוב לא נורמטיבי. העובדה ששמלות הכלה, מוצגות על בובות-מודל התלויות מצווארן במוט ברזל, שמסתיים בתקרה, גורמת גם לעוברי אורח לבהות בחלון הראווה, אפילו אם הם לא מתכננים להתחתן בקרוב.
על העיצוב יוצא הדופן, אחראים זוג האדריכלים קארינה טולמן (ממשפחת טולמנ'ס) ופיליפ טומאנק מסטודיו K1P3. יחד הם עיצבו גם את שתי החנויות החדשות של רוס אווטה שנפתחו בחודש האחרון, חנויות של דניאלה להבי, Shine ועוד.
לדבריהם, הגישה העיצובית שלהם מתאפיינת במיעוט חומרים, במטרה לחזק את המותג עצמו, ולא להשתלט עליו מבחינה עיצובית. את החנות של גאון עיצבו לאחר שלמדו וחקרו את הקולקציות השונות והקטלוגים של השמלות. הם צבעו את הקירות בגוון כהה ורעיון הריחוף של השמלות באוויר, נולד כתוצאה מהתחושה המרחפת של כלה ביום חתונתה, מעין תחושה רגעית וחד פעמית של אופוריה. 9 השמלות המרחפות מייצגות את הקולקציות השונות, כששאר השמלות מוצנעות בארונות זכוכית חלבית עם תאורה פנימית, החושפת את צללית השמלות בצורה דרמטית.
לפני כמה שבועות, קיבלה גאון שיחת טלפון. מעברו השני של הקו, לקוחה לשעבר, שבירכה אותה במזל טוב, לרגל פתיחת החנות החדשה בכיכר מסריק. גאון שלא פתחה חנות נוספת, חשבה בתחילה שמדובר במתיחה, אך במהרה עמדה על מקור הטעות.
מהומה רבה על לא דבר?
במרחק של 500 מ' צפונה ממנה, פתחה המעצבת חגית ויטמן ל- פישנדג, חנות חדשה לשמלות כלה, בעיצוב כמעט זהה לחנותה הייחודית של גאון. החלל החדש בכיכר מסריק נצבע כמו אצל הילה, בגוון כהה ובו 8 שמלות כלה מרחפות על בובות תפירה, התלויות על מסוע שקבוע בתקרה ויוצר מעין תצוגת אופנה דינאמית.
"לפתוח חנות בעיצוב פנים כל כך דומה, הפונה לאותו פלח של לקוחות, זו גניבת זכויות יוצרים לשמה", טוענת קארינה טולמן בשיחה עמה, "מה גם שמדובר במיתוג שבנינו להילה גאון, וההעתק יוצר נזק גם לה וגם לנו כמתכננים". גאון מוסיפה "השמלות שכל אחת מאיתנו מעצבת הן שונות לחלוטין, ואותו כנ"ל גם לגבי האיכות. אך העיצוב של המקום הוא קטיפה של רעיון שאני טיפחתי בעמל רב, שמטעה את הלקוחות שלי".
חגית ויטמן שציינה בעצמה כי היא גרה בקרבת מקום לחנותה של הילה גאון ואכן יצא לה לחלוף על פני החנות ולהציץ בחלון הראווה, מגיבה לטענותיה של גאון: "את ההשראה לשמלות התלויות קיבלתי בתערוכה שנערכה במוזיאון ארץ ישראל 'הכל זהב' ביוני 2007, בה הוצגו רקמות מוזהבות על בובות תלויות".
מאז שראתה את המסוע בתערוכה, מספרת ויטמן, הרעיון לא יצא לה מהראש, היא פנתה כבר אז לאוצרת התערוכה ניצה בהרוזי, וממנה הבינה שהעסק יקר מדי עבורה. לפני כמה חודשים קיבלה טלפון מסטודיו "הטחנה", שהציעו לה מסוע במחיר מציאה, "שגם אם היו מעלים אותי על הגרדום", אומרת ויטמן, "לא הייתי מוותרת עליו, גם אם זה נראה כהעתקה למעצבת אחרת".
לשאלה איך היא מסבירה את הדמיון הברור בין שתי החנויות עונה ויטמן, "כנראה שיש משהו בתפיסת העולם ובז'אנר שלי ושל הילה שמאוד דומים. יחד עם זאת אני מעצבת כבר הרבה שנים ויש לי מוניטין בזכות עצמי, ואינני זקוקה לרעיונות של אחרים".
ויטמן מספרת שהרבה פעמים היא רואה מעצבות אחרות שמאמצות מוטיבים שלה ונאלצת לבלוע את הצפרדע, כנראה זה מה שהיא מציעה גם לגאון לעשות, יחד עם זאת היא מסכמת את העניין כ"המהומה רבה על לא דבר" וכי היא מצרה על תחושתה של הילה.
גאון מבחינתה, סיפרה לוואלה! בית כי היא מוותרת על זכותה לדון עם ויטמן על העניין בבית המשפט, רק מכיוון שלפי החוק, חייבת להיות העתקה מדויקת, "אחד על אחד", שאינה משתמעת לשתי פנים, כדי שתיווצר עילה לתביעה.