וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לא יעה לו

צחי בירן

9.4.2009 / 19:30

תינוקת אחת בתוך הג'יפה של המטאטא ובמבה כשרה לפסח מרוחה על הספה - צחי בירן מניף סמרטוט לבן. הגבר בבית - פרק 4

מסיבה לא ברורה החג עתיר הקלוריות והגזים הזה, מתקשר עבורנו בתודעה למבצעי ניקיונות חסרי תקדים או היגיון. בעיני, אגב, טרפת הניקיונות לא הגיעה מהצורך לנקות את הבית מכל זכר של חמץ. מדובר במזימה ארוכת שנים שנרקמה בין גדולי התורה לבין מערכת השיווק של טייקוני הניקוי, ביניהם הערס הצרפתי "סנובון" והבן דוד הסוטה של דונלד דאק, שאוהב ללקק אסלות. מדובר בעסקה אפלה המתקרבת בהיקפה רק לזו שרקמה חברת כרטיסי הברכה "הולמארק" סביב המצאת הוולנטיין דיי.

מתוך הטון של פסקת ההקדמה הקצרה הזו, יכולתם להבין שאני וניקיון הבית לא חברים, אפילו לא שלום-שלום.

המפגש הראשון שלי עם ניקיון חלל כלשהו, היה בשנות השירות בצה"ל. את החודשים הראשונים ביליתי באוהל ושם השיטה הייתה פשוטה: במידה ויש משטח בטון, מרימים הכל על המיטות, שופכים הרבה מים וגורפים החוצה. בהמשך, כשהגעתי לבסיס אי שם בצפון וזכיתי לחדר עם ארבעה קירות ושלושה שותפים, השיטה הייתה דומה – מרימים הכל ושופכים הרבה מים. סמרטוט היה רק לאנשי הקבע. השדרוג היחידי היה תוספת של קצת שמפו למים כדי שלפחות תהיה אילוזיה של ריח נקי, שהעלה בת צחוק קלה על שפתיהם של חיידקי הסקביאס של אחד משותפי.

כשעברתי לגור עם בת זוגי, היא הייתה בהלם מבורותי בתחום, וכמעט הזדכתה עלי סופית כשראתה את טכניקת שטיפת השמפו שלי. כשצפתה בפעולות הטיטוא הכושלות שלי, הסברתי לה כי אני חש בהלה כשאני מנקה מתחת לספה והצמריות מתעופפות להן באוויר ורודפות אחרי כמו בלוני הענק המרושעים מ"האסיר". כשניסתה להבין מדוע אני מסרב לנקות את חלונות המרפסת, נימקתי כי אינני מעוניין להיכנס לסטטיסטיקות של עקרות הבית הנופלות מהמרפסת בכל פסח. עם השנים בכל זאת השתפרתי קלות ובמבחן טעימות אני מעריך שאצליח לזהות אקונומיקה על השלוק הראשון.

כשנכנסו הילדות לתמונה, בשעה טובה, הפך ביתנו סופית מדירה שקטה בעיצוב נקי ולבנבן לשילוב בין ג'ימבורי צבעוני וסדנת יצירה מאולתרת.

אולי בפסח הבא

כדי להבין את חומרת המצב יש להכיר את הנפשות הפועלות: האחת היא בתנו הבכורה, שתכונה להלן "הגדולה". כבר מגיל צעיר הבנו כי ממש כמו שבנפאל מאתרים את היורש ללאמה הקדוש עוד בילדותו, אצלנו הפציעה היורשת לכוהנת הגדולה של מלאכת היד, דיים בתיה עוזיאל. מאז שלמדה לאחוז בפנדה, היא מציירת ללא הפסקה ואחראית באופן אישי להשמדה של נתח משמעותי מיערות האמזונס. היא גוזרת, היא מדביקה, היא קושרת וטווה וממלאת את דירתנו הקטנה בגזרי נייר, מדבקות שהתייבשו, טושים יתומים מפקק וחידודים בשלל צבעים. ושמישהו ינסה לאסוף אחריה.

בתנו הצעירה, שכונתה עד כה "התינוקת", מיהרה להבהיר לנו כבר בגיל חודשים בודדים, כי הגורו שלה הוא דני שובבני. היום לדוגמא, נשבעה לי אשתי שהיא נצפתה עושה עליות מתח על רגלי שולחן האוכל. היא מאוד אוהבת נייר. במיוחד לעיסת נייר. כשהיא עושה סיבוב ברחבי הבית ניתן לעקוב אחרי שביל ההרס והבלגן שהיא מותירה אחריה כמו סופת הוריקן מקומית – מעיון אגרסיבי במדפי הדיסקים, דרך בחישה בסרטי ה-DVD, ריקון עגלת הצעצועים ולקינוח מיטוט מדף הפאזלים. האם בכלל יש טעם לאסוף אחריה?

עם נתוני פתיחה קשים אלה, ניצבנו בפני האתגר הלא פשוט של להכין את ביתנו לפסח. עם בוקר פתחתי בניסיון נואש לטאטא את הסלון והמטבח כשהתינוקת מנהלת מרדף זחילה עיקש אחרי מטאטא הגומי שלנו, ומאיימת לפזר לכל עבר את מערום פרורי החמץ שליקטתי מרחבי המטבח. השלכתי לעברה במבה כשרה להסחה וניצלתי את שניית הכושר כדי לגרוף את הג'יפה לתוך היעה, תוך כדי תנועה סיבובית של חצי בורג. אחת אפס לאבא. הדרדקית שקלטה באיחור את התמרון, השיבה לי אחת אפיים במריחת שאריות הבמבה על הספה. שתיים אחת לבייבי.

אחר הצהריים ניסתה אשתי נואשות להשלים את ניקוי הסלון והמטבח, אך בדיוק כשחשבה שסיימה פצחה בתיה ג'וניור ביצירת מגזרות נייר דקורטיביות שעודפיהן או הן עצמן מצאו את דרכן למרבית שטח הסלון רבתי. שלוש אחת לבנות. אבא ואימא נכנעים. סמרטוט לבן ומג'ויף הונף.

מבצע ניקיון? אולי בפסח הבא.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully