סופר-בייבי

עריכת קניות תמיד הייתה המטלה הביתית החביבה עליי, ועכשיו יותר מתמיד יש לביקור בסופרמרקט מקום של כבוד בלו"ז השבועי שלי ושל תינוקת הפלא.

יש משהו מזכך בטיול עם עגלת-סופר, בעלת גלגל קדמי מפרפר קלות, במסדרונות עתירי מוצרים צבעוניים. ברקע מוזיקת מעליות המשדרת מסרי קניה תת-הכרתיים ישירות למוח, המשולבת במערכת כריזה המצווה בחינניות: "ניקיון במעבר שמונה!" (צ'אק פלניוק, כותב "מועדון קרב", טוען כי ההודעות המונוטוניות הללו הן בעצם קוד המבשר לעובדים על דברים נוראיים בהרבה כמו מתקפה ביולוגית, למשל).

איפה אתה עוד יכול, כמעט בחינם, לטייל לך במספר אזורי אקלים – מהרוחות האלפיניסטיות של מחלקת החלב, דרך הרמה הארקטית באזור הקפואים ועד השקע הים תיכוני בקופות, תלוי ברמת העצבים של העומדים בתור.

כשאתה מוצא את עצמך עורך קניות עם תינוקת משלך, אתה מבין פתאום שהבילוי בסופר מסמל מחזור חיים שלם, שמתחיל בילדותך שלך. בהתחלה זה הייתי אני בתוך סלקל שנדחף לעגלת הקניות (וחוזר הביתה עם ריח של קולורבי). בהיתי בעולם הקסום של צבעים, הוקסמתי מהצלילים הממסטלים ואיכשהו בגיל ארבעה חודשים כבר ממש, אבל ממש, רציתי במבה.

בשלב הבא אתה מוצא את עצמך ילד ווקאלי, עומד על שתיים, כשהבילוי בסופר פותח את חלון הזדמנויות לדרישת ממתקים. זו הסלימה במהירות למפגני התייחדות עם הרצפה המטונפת בכל פעם שאמרו לך לא – זה גם בטח השלב בו בחרו ההורים שלכם להשאיר אתכם בבית בסיבוב הקניות הבא. בפעם הבאה שפגשתם את הסופר, הייתם חיילים משוחררים המתגוררים בדירה זערורית. עכשיו אתם סוג של עצמאים ועגלת הקניות שלכם מלאה בממתקים, חטיפים, שוקולד למריחה וחבילת המבורגרים קפואים (האלה שבאים כבר בתוך לחמנייה והוראות חימום במיקרו לדבילים) – כל הדברים שאימא בחיים לא הייתה קונה.

ואז בלי שום אזהרה, אתם מוצאים את עצמכם שוב בסופר, רק שהפעם התינוק הוא שלכם והעגלה עמוסה במארזי חיתולים, מגבונים מבושמים, בייבי-ביס, בייבי-פסטה ובייבי-אבקת כביסה במחיר מופקע (כי בשביל הבייבי שלכם לא חוסכים) וחבילת ענק של "נייר טואלט כלבים מלטף".

ואז זה אתם עם הילד שצורח והולם באגרופיו ברצפה המטונפת ולבסוף מגיע השלב האחרון: אתם עם פיליפינית שקונה רק מה שהיא אוהבת וממש כמו בהתחלה, דוחפים לכם במבה כדי שלא תתלוננו. מחזור החיים, עכשיו במבצע אחד פלוס אחד במעבר 3, לכל הקונה חבילת ענק של "נייר טואלט כלבים מלטף".

הסופרמרקט הוא למעשה מיקרוקוסמוס עם חוקים משלו. כל אחד שבא בשערו מקבל אוטומטית רישיון נהיגה (אין צורך בטסט) ובידיו מופקד רכב לכל דבר (הכולל מושב זאטוט), תמורת פיקדון של חמישה שקלים/ מחזיק מפתחות מגוחך/ חצי לירה ישנה.

למרה הצער כלי הרכב הזה אינו כולל וינקרים או צפצפה. למה צריך וינקר? ישאל חמקן קניות מן השורה. ובכן, כפי שאבחנתי כבר לפני שנים, קיימת התאמה כמעט מוחלטת בין אופי הנהיגה ברכב הפרטי לבין אופי הנהיגה בעגלת הקניות, ואדגים:

בעלות הג'יפ נוהגות להותיר את עגלתן באמצע המעבר בעודן מתכופפות למדפי הקינואה האורגנית והדוחן, ללא כל התחשבות בשאר כלי הרכב; נהגי המונית יזוהו בקלות בשל העובדה שהם מבצעים סיבוב פרסה באמצע המעבר ללא בדיקה אם מישהו בדיוק נוסע בעקבותיהם ובדרך כלל זה יקרה באזור המלוחים; הנהגים החדשים/הפנסיונרים עלולים להתנגש בך ללא כל פרובוקציה וגם אם שמרת מהם טווח בטיחות של לפחות חבילת ענק של נייר טואלט (אתם יודעים איזה).

בסיום הקניה צאו אל מגרש החנייה ובדקו האם זיהיתם נכונה את הטיפוסים. בין המזהים יוגרל קילו דלורית.

למדינת הסופרמרקט יש עוד כמה חוקים יחודיים ומחייבים:

1. במכונת הניקיון ינהג תמיד גבר חמור סבר, שברור לו שמשימתו היא לא פחות משליחות ואם לא תמוש מדרכו הוא פשוט ידרוס אותך וכל מה שיישאר ממך זה שברי עגלה ושובל ארוך ואחיד של נוזל מבריק.

2. במחלקת הירקות נוהגים להתיז מים על הפלפלים ולקלף כמה שכבות מהבצלים, כדי לשוות להם מראה טרי, ממש כמו סוחרי רכב הנוהגים לשטוף את המנוע לפני שפראיירים כמוכם מגיעים לראות.

3. הסופר הוא המקום היחידי בו תעז גברת מגונדרת לדרוש דרישות מוגזמות עד מופרכות, מגבר קווקזי חסון שאוחז סכין קצבים.

4. גם אם הנשיא פרס או נינט יגיעו לתורם בדוכן הנקניקים, ברגע שמגיע עובד בהפסקה שרוצה שיכינו לו סנדביץ' הם יתייבשו כמו כל השאר..

5. סודות היקום טמונים בקופה ראשית. רק תנסו לשאול אותן שאלה.