חלוץ הבשורה ההיברידית

"אני, הנרי פייפר, אזרח מדינת בלגיה ויליד גרמניה, המצאתי מנגנון חדש ומשופר למכלולי ההנעה השלובים הקרוי - Mixed drives. ההמצאה שלי עושה שימוש במנוע בעירה פנימי ודינמו, וכן קבוצת סוללות ומתקן אוגר אנרגיה. ביחד, אלמנטים אלו מזינים את מנוע הדינמו עד למיצוי כוחן של הסוללות, או לחילופין, מנוע הבעירה מתפקד כגנרטור וממלא אותן מחדש".

את הציטוט הנ"ל, ניתן למצוא במרשם הפטנטים האמריקני המונצח בארכיון החברה. את האפליקציה הגיש פייפר ב 23 לנובמבר 1905 ואת המענק להזנקת הפרוייקט ניכס לעצמו מקץ ארבע שנים. בתרגום היסטורי, לפניכם המכונית ההיברדית הראשונה בארה"ב החוגגת 100 שנים להולדתה בחודש זה.

חרף התגלית של פייפר, ראוי לומר כי הקדים אותו מהנדס גרמני אחר – פרדיננד פורשה. ב 1898 בהיותו בן 23 בלבד, בנה פורשה את מכוניתו ההיברדית – LEC, או Lohner Electric Chaise שחשפה במקביל לחשמול גם הנעה קדמית בפעם הראשונה בפני העולם. דגם משני ל LEC ומתקדם יותר, היה כבר בדרכו לייצור סדרתי ובמונחי נסועה מודרניים, עסקינן בשברולט וולט. בעזרת מנוע סטנדרטי וגנרטור המזין את המנועים החשמליים בגלגלים, יכלה זו לנוע עד טווח של 65 קילומטרים על קומץ הסוללות בלבד (!). להזכירם – לפני 100 שנים.

את הפטנט שהתגלה כלא כל כך פופולארי לבסוף, הגיש פייפר שנתיים לאחר שפרדיננד פורשה סיים לבנות את יצירתו. אולם על פי המפרטים, נראה כי הראשון השקיע מחשבה יתרה בכל נושא התפעול ונגישות הנהג למתגים ולסביבת האנוש. למשל, בכדי למנוע הטענת יתר של מערך הסוללות, שילב רגולטור אוטומטי הפועל על פי דריסת המצערת, ובכך ניצול העוצמה מתון ואינו זולל משאבים שלא לצורך.

נוסף על זאת, היות וכפתורים אלקטרוניים נעו על גלי הדמיון דאז, כדי לברור בין מצב אחד לאחר בזמן נהיגה, על מנוע בעירה בלבד ,או הנעה אנרגטית המזינה את הסוללות דרך חיכוך הגלגלים עם הכביש, חיבר פייפר מוט מעובה לצידו של הנהג המאפשר חילוף בין הסטטוסים השונים של המכונית; כל עוד הרכב נע ( דרך הסרן האחורי), הכוח תורגם בין אם באמצעות הדינמו או המנוע, או שנאגר על ידי הסוללות ונערם לשימוש עתידי. תערובת האוויר ביחידה, מווסתת באופן אוטומטי בהתאם למיקום הסלקטיבי של המוט, ובמידה והנהג מעוניין לנתק את מקור ההזנה, לחיצה קלה על המצמד קוטעת את התהליך.

למרבה הצער, פייפר לא הצליח לחזות את מאורעות העתיד. בין השנים 1906 ל 1910, פלוגה דלה של כלי-רכב מסוג זה, מצאה את דרכה לכבישים ורובה המכריע – הפכה מסחרית בתצורה ולא הייתה כלל על הטהרה ההיברידית המוחלטת. סיבות לכשלון היו בשפע; מפריצת מודל T פורד – המכונית לכל פועל, ועד לעובדה כי משברי נפט טרם דפקו על דלתות הממשל. דוחק עירוני? משאבים מתכלים? זיהום אוויר? מי בכלל ייחס חשיבות לכך לפני 100 שנה? מכל מקום, נראה כי במאה הנוכחית, מרכיבי ההשמדה הסביבתית תורמים להגברת המודעות וקצב הייצור בטכנולוגיה הידידותית.