לפעמים שווה להיות אגרנים

מעשה בארבעה מעצבים צעירים, נתי מושקוביץ, אודליה לביא, רועי וספי-ינאי ודני הוכברג, חברים טובים, שהחלו לעבוד יחד כקבוצת עיצוב, לפני כשנתיים, תחת השם "לול 82". את השם לקחו מההאנגר המשותף שבו חיו ועבדו יחדיו, בלול מספר 82, במושב גבעת יערים שבהרי ירושלים.

כל אחד מהמעצבים יוצר פריטים שונים לבית, כשהבסיס המשותף לכולם הוא עבודה עם חומרים זמינים, אקולוגיים ובעיקר ממוחזרים, מהם נבנים רהיטים קטנים, שרפרפים ושידות, גופי תאורה ובובות דקורציה חינניות. לאחרונה נאלצו הארבעה לעבור לתל אביב, אחרי שפינו את ההאנגר בגבעת יערים לצרכי המושב. כיום הם עובדים בנפרד, מוכרים ביחד, עם שאיפה לשוב ולהתאחד יום אחד. כל אחד מהם בדרכו שלו, מפיח חיים בחומרי גלם זולים ובחפצים נטושים וזנוחים ומטפל בהם ביד אוהבת ומלאת סטייל.

מבחינתם העיצוב האקולוגי הוא איננו טרנד חולף והם מקווים שגם מבחינת הצרכנים לא מדובר בגחמה אופנתית, אלא בדרך חיים.

נתי מושקוביץ (27) בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, יוצר רהיטים מארגזי פלסטיק של חלב, חלקים של רהיטים ישנים ומוטות עץ מוזנחים. "מוטיבציית העשייה שלי", מציין מושקוביץ, "היא די פשוטה וישראלית. אסופות של חפצים ישנים, זולים וזמינים שנותנים תמורה אדירה. מצד אחד הם זמינים, ומצד שני הם מלאים בתוכן, שכן בתור חפצים ישנים הם חוו חיים, והחיים חוו אותם, השאירו עליהם חותם, צלקות ונקודות חן שיודעות לספר את סיפור החיים שלהם.

תוך כדי שימוש בחפצים האלו, החפץ החדש שנוצר לא יהיה רק אותו הכיסא, אלא ספר היסטוריה קטן של חיי החפצים אשר מרכיבים אותו". מושקוביץ מוסיף שהוא מעדיף חומרי גלם ישנים, על פני מוצרים סינתטיים חדשים המגיעים מסין, למשל, שאין מאחוריהם היסטוריית חיים. הם תוכננו מראש לאורך חיים קצר במיוחד, ומכאן גם לא יתיישנו.

סדרת הרהיטים של מושקוביץ נקראת Box Life, וניתן להזמינה דרך האתר הרשמי של הקבוצה.

אודליה לביא בת (32) בוגרת המחלקה לעיצוב תפאורה בבית הספר Central Saint Martins College בלונדון. היא יוצרת בובות ידידותיות לסביבה בצורת חיות, שמתאימות לכל הגילאים, כצעצוע רך לילדים או פריט דקורטיבי לקישוט הבית. הן עשויות בעבודת יד מחומרים ממוחזרים וטבעיים, תפורות מבגדים ומצעים ישנים, שאריות בדים, ומכל בד הבא ליד, וממולאות צמר גולמי מחקלאים מקומיים. "בניגוד לבדים חדשים מהחנות, לבדים שאני מוצאת יש סיפור ואופי משל עצמם, שעובר גם לבובות. כל בובה היא one of. יש קסם בלקחת משהו ישן שאיו בן צורך יותר ולהעניק לו חיים חדשים, יש אתגר בשימוש במה שיש ולא במשהו שבוחרים". הבובות נמכרות ב"ליליאנה", הרכבת 4, מתחם גן החשמל, ובאתר הרשמי.

רועי וספי-ינאי (32) בוגר לימודי המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, מעצב גופי תאורה מפתיעים מחומרים שהוא אוסף ברחוב במשך שנים, כשהוא יודע שלכל חפץ ישן יהיה שימוש בבוא העת, וברגע אחד הופך להיות רלוונטי. גלגלים ישנים, פנסי כיס שיצאו מכלל שימוש, מחזיקי מפתחות ועוד, משמשים את היצירתיות של רועי כפורצת מוסכמויות.

הפריטים השונים הופכים להיות בן רגע לאובייקטים פיסוליים של העידן הנוכחי ויחד עם זאת משרתים את האדם בסביבת המגורים שלו בחיי היום יום. "יחסי הגדלים וגסות החומרים והחיבורים בעבודותיי, הם האסתטיקה המאפיינת אותי במידה רבה", אומר רועי. מעבר ליצירתו העצמאית, עובד רועי כמתמחה בקבוצת D-Vision של חברת כתר, המשמשת כחממה יצירתית עבור מעצבים תעשייתיים יוצאי המגמות לעיצוב בארץ.

דני הוכברג (30) בוגר לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל, יוצר פריטים מקרטון ונייר. לפרויקט הגמר שלו עיצב הוכברג מערכת ישיבה הכוללת שולחן וכיסאות, עשויים בטכניקה שבה מייצרים קרטוני ביצים וספייסרים למוצרים חשמליים חדשים, במקום הקלקר.

הטכניקה יוצרת צורות הנדסיות קשיחות המאפשרות ליצור מהם רהיטים פרקטיים. בנוסף, הוא יוצר קופסאות משיירי קרטונים לשימושים שונים, תיקים וחולצות מודפסות. לדעת הוכברג החומרים הזולים והפשוטים לרבות קרטונים ועיתונים, משדרים חום וכשמשלבים אותם עם זכוכית או עור נוצרת הכלאה מעניינת.

בימים אלו הוא עובד על מוצרים חדשים לחנות העומדת להיפתח ב"שוקניון", בירושלים. פרי יוזמתה של העירייה, להפוך את המבנה שנבנה בשוק מחנה יהודה לפני מספר שנים, למתחם פורה של מעצבים צעירים.