סוף עונת הלופטים

"אני לא רוצה שתזכיר את השם שלי בשום אופן", מבקשת בחורה צעירה שטיילה עם כלבה בין בתי המלאכה וחנויות האופנועים שבין הרחובות הרצל לשוקן בדרום העיר. היא מתגוררת בשכירות בלופט אופנתי מזה כשנה, לא הרחק מהמקום בו אני פוגש אותה. "בוא נגיד שיש בסביבה עוד הרבה אנשים שמטיילים פה עם הכלבים שלהם", היא אומרת, ונראה כי היא יודעת על מה היא מדברת. מבט חטוף בחלונות של הקומות העליונות בבניינים באזור, חושפים כי אלה רחוקים מלהיות נטושים בשעות הערב, גם אחרי שבתי המלאכה באזור מתרוקנים. ומדוע היא מבקשת שלא לחשוף את שמה? לשאלה הזו היא מחייכת ואומרת: "נו, אתה יודע, אף אחד לא רוצה להסתבך עם העירייה", ומיד ממהרת להיפרד לשלום.

להתנהגות שלה יש סיבה טובה. עשרות בעלי לופטים משכונת מונטיפיורי, אזור רחוב שוקן, גן החשמל ואזור רחוב יפו בתל אביב, חשים על בשרם בחודשים האחרונים מה קורה כשבעירייה מחליט מישהו להילחם בתופעות בלתי חוקיות. בעלי הלופטים קיבלו בחודשים האחרונים קנסות או זימונים לבתי משפט ממחלקת הפיקוח של עיריית תל אביב בחשד לשימוש חורג בנכסים, שייעודם המקורי הוא תעשייתי. רבים מבעלי הלופטים מבינים כיום שלאחר כמה שנים שבהן העירייה העלימה עין מנוכחותם במבנים, המגמה השתנתה.

בשבועות האחרונים החלו בעלי לופטים מכל רחבי העיר להתאגד על מנת לנסות להיאבק יחדיו בעירייה, על מנת שזו תקבל את נוכחותם כחוקית, או שתגיע עמם להבנות שיסדירו את המשך הנוכחות שלהם במקום. בעלי הלופטים, שרובם המכריע הם משקיעי נדל"ן, שכרו את שירותיו של עו"ד שאול ברגרזון ואף של משרד לובינג שיעזרו להם במאבק. מעבר לאפשרות שהם ייאבדו את מקום מגוריהם, או ייאלצו למצוא מיקומים חדשים למשרדיהם, רבים מבעלי הלופטים השקיעו עשרות ומאות אלפי שקלים בשיפוץ של אותם חללים והם אינם רוצים לראות את השקעתם יורדת לטמיון.

תרבות הלופטים נולדה בניו יורק בשנות ה-70, שעה שאמנים ומעצבים צעירים, מעוטי תקציב בדרך כלל, רכשו בזול חללים במבנים תעשייתיים ישנים והפכו אותם לדירות מגורים. עקב המבנה הפנימי שלהם, שכלל אולמות פתוחים גדולים עם תקרות גבוהות, החליטו המעצבים המקוריים של הלופט להמשיך את הקו, וליצור דירות ללא חלוקה לחדרים, בעלות תקרה גבוהה מאוד, 3.5 מטרים ויותר, ובעלת עיצוב תעשייתי. מבחוץ, המבנים נותרו עם החזות הכעורה של מבני תעשייה ישנים, מה שאיפשר ליזמים להשקיע יותר בעיצוב הפנים של החללים.

בין המאפיינים העיצוביים של דירות הלופט: רצפה חשופה מבטון מחוספס, דלת ברזל או נירוסטה, לעתים קרובות תקרה חשופה עם צינורות שעוברים דרכה וחיפויי זכוכית רבים. גם השירותים מופרדים לעתים רק בחיפויי זכוכית. לופטים דורשים חלונות גדולים, אטומים לרעש חיצוני, המאפשרים לבעל הדירה לצפות בנופים אורבניים.

הלופטים הראשונים בישראל החלו להיבנות לפני כעשר שנים, כאשר בניית לופטים בהיקפים גדולים יותר החלה לפני כחמש שנים. באותם ימים ניתן היה לרכוש קומות שלמות במחירים נמוכים של 1,350-2,700 דולר למ"ר, כך שחללים לא משופצים בגדלים של 80-100 מ"ר נרכשו במחירים של 160 עד 200 אלף שקל בלבד.

ב-2005 רכשה קבוצה אמריקאית קומה שלמה בבניין התעשייתי במפגש הרחובות שוקן וקיבוץ גלויות תמורת כ-4 מיליון שקל, באחת מהעסקות הראשונות שסימנו את הטרנד החדש, שכן קבוצה זו חילקה את הקומה לעשרה לופטים בני 130-175 מ"ר, תוך שדרוג היחידות מבחינת ריצוף וקירוי. לאחר מכן היא מכרה את כל הלופטים ברווח של כמעט פי שניים.

לדברי המתווך יוסי סיונוב, מבעלי רשת התיווך הומלנד בתל אביב, טרנד הלופטים הלך והתחזק בשנים האחרונות: "למעשה מדובר בנושא כל כך טרנדי, שכעת, כשמחירי הדירות בתל אביב במגמת ירידה, מחיריהם של הלופטים אינם יורדים כלל. בעיקר כי הביקוש להתגורר בהם הוא גדול מאוד". סיונוב מספר על עסקות שנעשו לאחרונה, כאשר ברחוב בן עזריה ביפו נמכר לופט בגודל 70 מ"ר, עם חצר של 30 מ"ר, בעל תקרות בגובה של 5 מטרים שזקוק לשיפוץ מלא, ב-885 אלף שקל, מחיר המגלם שווי של כ-10,000 שקל למ"ר (בגילום שטח החצר בעסקה - ג.ל).

בעסקה אחרת שנעשתה ברחוב שוקן, נמכר לופט בגודל 85 מ"ר, במחיר של 1.1 מיליון שקל, מחיר המגלם שווי של כמעט 13 אלף שקל למ"ר. בעליו של לופט המוצע כיום למכירה סמוך למגדל השעון ביפו, דורש עבורו 1.25 מיליון שקל, מחיר המגלם שווי מבוקש של כמעט 14 אלף שקל למ"ר. "קשה לנקוב במחיר מוגדר לפי מ"ר ללופטים כי כל אחד שונה מהשני, בגודל וכן ברמת הגימור הפנימית שלו. בחלק גדול מהמקרים מדובר בחללים שזקוקים לשיפוץ יסודי שיכול לעלות לא פחות מהחלל עצמו", אומר סיונוב.

גם מחירי השכירויות עלו בחדות בשנים האחרונות. כך לופט בדרום תל אביב בגודל 50 מ"ר שהושכר לפני כשנתיים תמורת 2,100 שקל, מושכר כיום תמורת 2,700 שקל. באזור שכונת מונטיפיורי מושכרים כיום לופטים רבים סביב 3,000 שקל (עבור לופט בגודל ממוצע של 70-80 מ"ר, ברמת גימור ממוצעת - ג.ל)

לדבריו של ז', המתגורר בשכונת מונטיפיורי מזה 4 שנים בשכירות, מאבקה של העירייה בבעלי הלופטים הביא רבים לעזוב את השכונה: "בבניין שבו אני מתגורר, יש 40 לופטים, כאשר דייריהם של 20 מהם נטשו אותם לאחרונה בשל האיום של העירייה. מגיעים לפה פקחים, שלעיתים מלווים בשוטרים ומאיימים עלינו. בהזדמנות אחת שמו לי מכתב על הדלת בו נכתב שאם אני לא אכניס אותם לדירה אני מסתכן בחצי שנת מאסר".

לדבריו, הוא היה מודע לבעייתיות של מגורים בשכונה ולכן כששכר לראשונה את הלופט הוא הלך לעירייה ובדק את המצב המשפטי של הנכס: "היו שם (בעירייה - ג.ל) אנשים שהתעניינו האם הלופט קטן מ-53 מ"ר. כשאמרתי להם שהוא בגודל 75 מ"ר אז הם אמרו שזה בסדר כי יש תוכנית שמתקדמת לפיה בשכונה ניתן יהיה להתגורר בחללים גדולים מ-53 מ"ר. בנוסף סיווג הארנונה שונה למגורים. אינני משפטן, אך נראה לי שזה אמור להספיק בשביל להרגיע אותי שהכל בסדר ושאפשר לגור במקום, נראה כי טעיתי".

לשאלה מדוע הוא בכל זאת מבקש להתגורר במקום הוא אומר: "אני מתגורר כאן כבר 4 שנים ומבחינות רבות זה מקום מצוין. האזור הולך ומשתפר וגם שכר הדירה של פחות מ-3,000 שקל לחודש שאני משלם היה מספיק בקושי לדירת 2 חדרים על רחוב ראשי בתל אביב. כאן אני נהנה מנוף מצוין במיקום טוב".

גם דיירים אחרים בשכונה מבכים את המצב שנוצר מול העירייה, וטוענים כי העירייה מתנהגת באגרסיוויות מיותרת מולם. "אי אפשר להגיד שהעירייה העלימה עין, כי הם עבדו יחד איתנו על מנת לקדם תוכנית אב לשכונה. אז הם ידעו בדיוק מי גר פה ואיפה, ועדיין לא ניסו לפנות אותנו מכאן. ההיפך. נתנו לנו הרגשה שאנחנו רצויים, עד שהתחילו להגיע הזימונים לבתי המשפט", אומר בעליהם של מספר לופטים בשכונת מונטיפיורי שרק בשבוע שעבר נאלץ לפנות את דייריו מהלופטים.

בעיריית תל אביב דוחים את הטענות ל"רדיפות" מצדם. בשיחה עם TheMarker טוען מהנדס העיר תל אביב, חזי ברקוביץ', כי הוא מכיר את התהליכים שהביאו לפריחת הלופטים בערים אחרות בעולם, אלא שהמצב בתל אביב שונה. "אנחנו מנסים לייצר עיר עם אפיונים מסוימים ועם שכונות ותתי שכונות ולהקשיב לאופי של כל אזור, הוא אומר. יש מקומות שניתן לשנות סיווג של מבנים, אבל זה לא ייעשה באופן גורף".

מהם הקריטריונים לפיהם יחליטו בעירייה על שינוי סיווג של מבני תעשייה למגורים?

"כשעושים פעולה תכנונית צריך לחשוב לא על הרווק שנכנס לאותו חלל אלא מה יקרה עם זוג צעיר שיש לו שני ילדים שצריכים לגור מעל מוסך. באיזו גינה ציבורית יוכלו הילדים לשחק והאם יש באזור תשתית ראויה להולכי רגל".

מדוע העירייה צריכה לקבוע לי היכן לגור?

"זו שאלה מצוינת ולכאורה אני סותר את עצמי כי אמרתי שאני רוצה לתת לאופי השכונה להתפתח ובמקומות כמו מונטיפיורי זה בהחלט משהו שכבר קרה. מצד שני כשאתה מדבר במספרים גדולים אתה צריך לתת מינימום של תנאים עבור אלה שמתגוררים במקום. אני לא יכול לאפשר מגורים מעל מוסך מבלי שיתקיימו כל אותם תהליכים שיבטיחו בריאות ובטיחות - אלה תנאים מינימליים למגורים, שאנחנו כעירייה רואים אותם כחשובים".

לדברי בעלי הלופטים בשכונת מונטיפיורי, מזה כמה שנים מקדמת העירייה תוכנית אב לשכונה שתאפשר עירוב שימושים של תעשייה ומגורים. מדוע בעלי הלופטים מגורשים למעשה מהשכונה כעת?

"אנחנו כרגע מתמקדים בתוכנית הכוללת של תל אביב - תוכנית המתאר לעיר, כאשר קריטריונים ראשוניים שלה נציג כבר בחודשים הקרובים. אני חוזר ואומר שיש מקומות בהם נתיר עירוב שימושים, אבל יש לשלוט בהיקפים של אותם שימושים".

יש הרגשה שכמו בנושא פיצולי הדירות, גם עם תופעת הלופטים אתם לא מצליחים להתמודד.

"קודם כל הבעיות האלה של לופטים ופיצולים זה משהו שמתחיל בצרות טובות - כולם רוצים לגור בעיר. עד לפני עשר שנים התמודדנו עם עיר שמספר תושביה הולך וקטן, ורק בשנתיים האחרונות הצלחנו להגיע בחזרה למספרים שהיו בעיר בשנת 1961 - אז עמדה אוכלוסיית העיר על 361 אלף תושבים.

"אבל צריך לעשות הפרדה בין שתי התופעות. במקרה של הלופטים אני אומר שאי אפשר לקחת פעולה לא חוקית ולהפוך אותה למשהו חוקי. יחד עם זאת אנחנו נהיה מוכנים להקשיב לבעלי הלופטים כמו לכל גורם אחר בעיר שיפנה אלינו עם בעיה".