הצד היפה של המרחב המוגן

אדריכלים בשנות ה-50 אהבו בטון והוא היה לחומר גלם אופנתי, בסגנון שנקרא "ברוטליזם" שפירושו בצרפתית "בטון חשוף". לה קורבוזיה, למשל, היה ידוע בחיבתו לחומר האפור והמאסיבי, הוא עשה בו שימוש נרחב והעניק לו לגיטימציה פיסולית ועיטורית כאחד. הסגנון לא פסח גם על ישראל, ובין שנות ה-50 ל-80, החלו להיבנות בארץ מבני מגורים ומבני ציבור רבים מבטון, שהעניקו לנוף העירוני מראה כבד וגס.

הברוטליזם אמנם כבר עבר, אבל העיסוק בבטון לא נטש את זירת האדריכלות והעיצוב, ותמיד ישב שם איפשהו בחלק האחורי של מוחם של מעצבים. בשנים האחרונות אנו עדים לשימוש חוזר בחומר הפשוט ששוב נחשב לאופנתי במיוחד. הוא השתלב בתחומים שונים בחיינו ומעבר למבני בטון, קישוטים אדריכליים, רצפות בטון מוחלקות או מיגוניות מפני קאסמים, הוא משמש כחומר גלם עבור מעצבי מוצר רבים, המוצאים אותו כחומר מעניין, אטרקטיבי וללא ספק דומיננטי.

ז'אן ז'נדר, הוא מעצב אמריקאי היוצר גופי תאורה ורהיטים מבטון, ביניהם שולחנות, כיסאות וקונסולות, בעלי אופי פשוט אך מעודן. "האניגמה שנוצרת תוך כדי שינוי מצב הצבירה מנוזל למוצר", מספר ז'אן בשיחה מקוונת, "היא הסיבה העיקרית שבחרתי בבטון כמדיום עיקרי".

הפריטים שמעצב ז'נדר אינם מלוטשים בשעווה, ללא תוספות צבע והוא איננו משנה או מוסיף פרטים לאחר היציקה. בכך הוא שומר על אופיו וביטויו המקורי של הבטון כחומר אותנטי ולא מתיפייף. הקו העיצובי שלו מושפע מסגנונו של הפסל דונאלד ג'אד, שהתאפיין במגמתו המינימליסטית, תוך צמצום צורני ושאיפה לניקיון ושטיחות. ז'נדר מעניק לפריטים שלו טקסטורת גימור מיוחדת ושונה, שנעה בין חלקה לנקבובית, בצורה א-סימטרית, המוכתבת כמובן על ידי המדיום עצמו ללא התערבותו. כמו הפסלים של דונאלד ג'אד, גם הפריטים של ז'אן מציגים מקצב של צורות גיאומטריות עוקבות. הם בעלי אופי פיסולי ומכאן משמשים גם כדקורציה לפנים ולחוץ.

אלכסה ליקספלד, מעצבת מגרמניה, משלבת באופן פרדוקסלי בין בטון ומסורת אמנות יפנית. ליקספלד מעצבת פריטים בבטון ומושחת אותם בלכה "אורושי" (Urushi) - טכניקה מסורתית של עבודת יד אמנותית המשמשת לקישוט בתרבות היפנית, הקיימת מהמאה ה-14. הלכה עשויה שרף עצים הגדלים במזרח אסיה והימצאותם של אלו מצומצמת.

בטכניקה ייחודית זו מעצבת ליקספלד כלי שולחן, כלים סניטריים, אריחים לחיפויי קיר ורצפה וכלים דקורטיביים. השילוב בין הבטון ללכה העדינה, ממזג באופן מפתיע בין נוכחותו הקשוחה של הבטון עם החלקלקות המבריקה של ה"אורושי". ליקספלד מציינת כי הבטון הינו חומר אלטרנטיבי לקרמיקה ואפשר לעצב איתו את כל אותם פריטים שעשויים קרמיקה.

ג'והן פורסברג מעצב שבדי, חוקר את תהליך יצירתם של אובייקטים מבטון. הוא מפסל שולחנות, שעונים עומדים, שעוני קיר, פריטים דקורטיביים ו"תמונות" בטון לתלייה על הקיר עליהן מאויירים סיפורי הקומיקס "Rip Kirby", של אלכס ריימונד. פורסברג מעיד על עצמו כבעל תשוקה עזה לגילוי והתנסות בחומרים שנחשבים בלתי קונבנציונלים בעיצוב, ולכן גם הפריטים שלו בעלי ממד מפתיע ובלתי צפוי.

חלק ממרכיבי חומר הגלם שבהם משתמש פורסברג ליצירת הבטון, כולל גם חול מקרקעית הים באזור שבין דנמרק לשוויץ, אותו הוא מפזר על הפריטים השונים, בסיום העבודה ובכך מעניק להם חיות וטאצ' מרענן. ללוחות בטון הקומיקס, מוסיף פורסברג פיגמנט שחור ומעבד אותם באופן מיוחד, כך שהם הופכים לקלילים וניתן לתלות אותם כמעט על כל קיר, כשהם מעניקים לחלל נופך של אמנות הפופ.