אחרי שמיסדו את הסניף הניו יורקי של משרדם, החליטו האדריכל דניאל ליבסקינד ונינה אשתו ומנהלת עסקיו, לקבוע את מגוריהם בניו יורק. הם בחרו במשרדו של האדריכל אלכסנדר גורלין לבצע זאת עבורם.
במספר שנים לא רב ובקצב מסחרר, הצליח דניאל ליבסקינד להנציח מבנים, ששינו וישנו את האזור סביבם: הוא נבחר לחדש את האזור במרכז הסחר הבינלאומי בדרום מנהטן, בנה את המוזיאון היהודי בברלין. את אגף הספירלה במוזיאון אלברט וויקטוריה בלונדון, את מרכז וואהל בישראל ומבנים נוספים.
בכל אחת מיצירותיו האדריכליות של ליבסקינד בולטת חשיבות פילוסופית, המדגישה את מהות הקיום, ויש בה סמליות, שמכילה זיכרונות אישיים וקולקטיביים. הוא יוצר במקצבים שונים, כאשר לריתמוס ולהרמוניה אחראים לימודי המוזיקה והנגינה בתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, בצד לימודי האדריכלות, אותם החל רק ב-1965.
"איך זה שאדריכל כמו דניאל ליבסקינד, מפקיד בידיו של אדריכל אחר את עיצוב הדבר האינטימי ביותר דירתו הפרטית?", שאלתי. "הוא לא יכול היה להרשות לעצמו לקחת את דניאל ליבסקינד לעיצוב ביתו", ענה גורלין בחיוך. תשובתם של דניאל היוצר ואשתו המנהלת, מבטאת את מהלך חייהם הדינמי: " נינה ואני רוצים מקום מפלט שקט. אלכס הבין מיד בדיוק מה צריך להיעשות, ללא דיבורים מיותרים".
הלופט שבו בחרו נינה ודניאל ליבסקינד להתגורר, נבנה מחדש בהצטלבות שבין דרום ומזרח, בחלקה הדרומי של מנהטן. הלופט, שצורתו משולש, שימש בעבר, כמו אחרים כמותו, כמפעל. חלונות ענקיים מחדירים אור יום, ברק כוכבים וגם את יופיים ועוצמתם של מגדלי ניו יורק, ביניהם ה-Woolworth ובניין עיריית ניו יורק.
בתוכנית השיפוצים של הבניין השתדל אלכסנד גורלין לא לגעת ולא לפגוע בנוף האורבני, שחודר מבעד לחלונות בכל אחת משעות היממה. לפיכך, כל חלקי אזור המגורים המרכזי מטבח, חדר אוכל וסלון פתוח, מהווים, למעשה, חלל אחד, אותו ממשיך האזור הפרטי. כאשר נדרשים בני הזוג לפרטיות, הם יכולים לנתק את האזור הפרטי מכלל הלופט, ע"י דלת אלומיניום, המסתובבת על ציר, ומגיעה עד לתקרה., ואת מסגרות הזכוכית בחדר השינה הם יכולים להסתיר בווילונות מכונסים, הנפתחים בעת הצורך.
אלכס גורלין יצר עבור נינה ואלכסנדר ליבסקינד דירה, שהיא פינה רגועה ומלטפת, ועם זאת לא מנותקת לרגע ממקצב החיים הסוער של ניו יורק. גם כאשר בני הזוג לא נמצאים בלופט, נוכחותם מורגשת בכל פינה בבית, והעיצוב הולם את אישיותם.
