חואן-דייגו ופרננדו גרסקוביץ, אדריכלים ומעצבי פנים ארגנטינאים, המתגוררים, כיום, בלוס אנג'לס, שואבים את השראתם מעברה הזוהר של הוליווד. בעיצובי הפנים שלהם הם משלבים את תרבות הפופ עם נגיעה של הומור. בדרך זו הפכו השניים את הבית הישן וההרוס שבמערב הוליווד לבית אוונגרדי, הנמצא בצמרת מגמות העיצוב ועיצוב הפנים העכשוויות.
בשנת 1992 קנה הסופר האוסטרלי דייוויד ווריק פרנסיס את הבית, שבנו אולפני פרמאונט בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כדי לארח בו כותבי תסריטים, שלא התגוררו בהוליווד. בשנות ה-80 עבר הבית שיפוץ לא מוצלח, והשכונה שבה ניצב הייתה שכונת שוליים מסוכנת. למרות זאת, חושיו לעסקים, המחיר הזול, והקירבה למשרדו שבלב לוס אנג'לס, הפכו את פרנסיס, לפני 15 שנה, לאיש חזון, שראה את העומד לקרות במערב הוליווד, והבין את מגמת עליית ערך הרכוש, שהתפתחה בערים גדולות בעולם.
פרנסיס שכר את האחים גרסקוביץ, שקנו להם שם בשוק המקומי בעיצובי הרהיטים והאובייקטים יוצאי הדופן שלהם, כמו שולחן ה'קקטוס', שאפשר לראות בסלון, או היצירה הסוריאליסטית 'לה טלפון', שהרשימה את פיליפ סטארק ואת בראד פיט, אחד מלקוחותיהם הקבועים.
הרחק משנות ה-80
את ההיכרות בין פרנסיס לאדריכלים ערכה ידידה משותפת, האמנית קאז לאב. השמלה הדיספרופורציונלית שעיצבה, שמזכירה פסל יותר מבגד, תלויה מתקרת הסלון כאלמנט דקורטיבי.
כשהחלו לעבוד כאן קיבלו האחים השראה מן הבית הישן ומן השיפוץ המרושל. בתחכום ובכושר המצאה הפכו את המקום לביתו הצבעוני והאוונגרדי של פרנסיס, שהפנטזיה אינה זרה לו. מאז שנות ה-80 של המאה שעברה הוא מרגיש בבית בקליפורניה, ארץ התפאורה, ההגזמה והמציאות ההיפר-ראליסטית המפחידה. פרנסיס החל את הקריירה הספרותית שלו ב-1996 (הרומן הראשון שלו, Agapanthus Tango, יצא לאור בארה"ב ותורגם למספר שפות אירופאיות).
"בסטודיו לעיצוב 'סנדיילנד', שאני מנהל עם אחי, אנחנו אוהבים לשחק ולהשתעשע', אומר חואן-דייגו, "שיפצנו את הבית מחדש שיפוץ מרחיק לכת. במיוחד שמחנו על החופש שקיבלנו לשחק וליהנות, כשביצענו את השיפוץ, וכשיצרנו את עיצוב הפנים".
פרנסיס איפשר לצמד לבצע את הפרויקט, וחיכה לבלתי צפוי. הבחירה בסנדיילנד לנהל את העניינים הייתה דרכו לבטא את האקסצנטריות שלו, דרך חשיפת אורח החיים בוהמייני ומתוחכם.
זוג האחים לא איכזב, "כשהגענו לשם מצאנו בית מכוער, ששופץ בטעם רע של שנות ה-80", מסבירים השניים ", החרבנו אותו עד היסוד, ועשינו את מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות: ליצור תפאורה בלי לפחד, להשתמש בצבעים ובדברים מצחיקים. אנחנו אוהבים להשתמש באובייקטים קיטשיים מעט, הרומזים על תרבות הפופ". המחווה היצירתית שלהם מצדיקה את הגישה של וורהול, לפיה מעצבי פנים לעולם לא מפסיקים לתת משמעות חדשה לחפצים יומיומיים. 'אנחנו מצילים את החומרים הללו, את האובייקטים ואת פלטת הצבעים, ומערבבים אותם עם קלסיקות עיצוביות ועם ארכיטקטורה נוחה ופרקטית, או עם אלמנטים מתקופות קודמות, וכך נותנים אופי לחפצים יומיומיים.
שיגיונות לוס אנג'לס
באותה רוח חופשית מנהלים האחים את 'גרנד ספלנדיד', עוד חברת עיצוב, שבה שותף גם האדריכל הקולמביאני אלחנדרו אורטיז. החברה מייצרת שטיחים איכותיים מפרווה ומעור, ומשווקת אותם בחנויות היוקרתיות בארצות הברית.
האחים שעבדו בשלווה, בתבונה ועם רגש יותר מאשר עם היגיון, הגדירו תכולתה של כל פינה, והפתרונות לכל חדר בהתאם לייעודו, נמצאו בדרכים המפתיעות ביותר. העבודה הושלמה בשלבים בתקופות בהם נעדרו הבעלים מהבית, ובשובם מצאו תמיד טירוף חדש.
"שיגעונות" המעצבים התחלקו במידה שווה בכל חדרי הבית. על רקע קירות חדר האוכל - טפט פרחוני, קלסיקה אמריקנית של המעמד הבינוני במאה ה-20, בולט שולחן ה'טוליפ' של סארינן והכסאות של יעקובסן, שרופדו בעור כבש מפטגוניה ורצפה מקורית משנות ה-20. הספריה, הניצבת מול לחלון חדר האוכל, יוצרת חלל לא פורמאלי אידאלי לקריאה. גוני הירוק הבהיר והסגול הבהיר שבטפט ממשיכים לכיוון הגן שבחוץ, ונותנים הרגשה של רעננות ושל מרחב.
'אנחנו אוהבים לתפוס בכוח את השורש, את המקור, את הבראשיתיות של כל חדר", אומרים האחים גרסקוביץ. לכן, מחקו את התיקונים הלא מוצלחים שעבר המטבח במהלך המאה, ונתנו ביטוי לחומרים המקוריים. חיפוי הקירות הועתק אל הרצפה, והוא מדגיש את אווירת המטבח הצרפתי האופיינית לחדר זה. אבל המעצבים לא עצרו גם שם. הם הבחינו במאפיינים המסורתיים של המטבח, ובחרו ציוד בטכנולוגיה עכשווית, ששולב בריהוט אולטרה מודרני מפורמייקה מבריקה דמוית עץ - עוד קריצה לתרבות הפופ. ה'קקטוס' התלוי ומכל הברזייה הם שניים מיצירות 'סנדיילנד' האהובות עליהם ביותר.
הספוטניק שנשארה
הסלון, שהוא מפואר וקצת פומפוזי, נוח במיוחד. שולחן ה'קקטוס' בעיצוב מוזר מעט, עשוי מעץ אגוז קליפורני, תוכנן ונבנה על ידי סנדיילנד. כורסאות מקוריות משנות ה-60 נקנו בשוק הפשפשים, ורופדו מחדש בלבן. מנורת העץ והשטיחים, יצירותיהם של האחים גרסקוביץ, משתלבים במראם עם הפסנתר והשולחן הקטן, שנצבעו בלבן ורופדו בעור כבש מפטגוניה. התרחקות נוספת מהשגרה באה לידי ביטוי בהעתק של פסל 'ונוס ממילו' התלוי מעל האח ומעניק לחדר נגיעה של הומור. מנורת 'ספוטניק', שהייתה תלויה במקומה כשנקנה הבית, מבצעת באופן מושלם את תפקיד 'כוכב הרוק הנוצץ'. שמלת 'ברייאר רוז' ופריטי לבוש אחרים מיצירותיה של קאז לאב מלבישות את הקירות, פשוטו כמשמעו, ומשלימות את המראה.
בחדר השינה משלב טפט זהוב בין מותרות מלוכה והפרזה של כוכב קולנוע. ארוניות לילה נבנו מהדפס ממוסגר, והן מוארות מאחור ומרשימות במיוחד - מסוג החפצים, שאפשר לקנות בבזאר, ולהפוך למיני-מיצב של אמנות עכשווית, שהוא גם שימושי מאוד. השילוב של ארוניות הלילה, שעיצב הצמד הארגנטיני, עם מנורת 'ארטמידה', מדגיש את האותנטיות של החדר, ומציף אותו בתחושה נעימה. שטיח הזברה מוסיף לאופיו של החדר. השילוב בין פינה עמוסה בחפצים ופינה אחרת, המוארת וצבועה כולה בלבן, נותן לחדר איזון, ומספק לבעל הבית מקום מנוחה רגוע.
בהמשך לפנטזיה ההוליוודית עוצב חדר האמבטיה בסגנון בארוקי כבד. באריחי הקרמיקה השחורים והלבנים משולבות יצירות אוונגרדיות, שעיצב הצמד, כמו "לה טלפון", מכשיר טלפון רגיל בעל רגלי שולחן ארוכות. נברשת ארט-דקו, המאירה את החדר, עשויה מזכוכית מורנו, ובולטת על רקע התקרה המכוסה באריחים מפוסלים מבריקים. לעומתה, מזכירים הקירות הצבועים בסגול עמוק את חדרי האמבטיה של המאה ה-19. בחדר אמבטיה נוסף שמר הצמד על האסלה והבידה המקוריים משנות ה-20, אך במקום הטפט הישן הם כיסו את הקירות במראות, דבר שעוזר לתחושת הגודל, וגם מקנה לחלל אופי שהוא שילוב בין דיסקו וזוהר של שנות ה-80.
חדרי הבית כולם מנוצלים היטב, עם זאת, המקום הקסום ביותר בבית הוא עליית הגג, שבעבר שימשה את התסריטאים של פרמאונט כמקום מפלט ועבודה. שם, במקום, המסמל את עידן הקולנוע ואת הזוהר ההוליוודי, שוקע פרנסיס בעבודתו ובורא עולמות משלו.
