מערת עלי באבא

ביתו של הצייר הוותיק, ידיד רובין, הוא בית מזן אחר, שמעולם לא זכה לתכנון, והוא נטול כללים אדריכליים כל שהם. הבאים בשעריו מוצאים עצמם בעולם קסום של צבעוניות מרתקת, שמקורה בציורי השמן המדהימים של האמן, ובאינספור חפצים, שנאספו במהלך השנים על ידי אילת, רעייתו.

הבית נבנה לפני 25 שנים בקיבוץ גבעת חיים איחוד כיחידת דיור סטנדרטית בת 75 מ"ר, שכללה סלון, שלושה חדרי שינה ואפילו מרפסת קטנה. במהלך השנים הוסיפו בני הזוג נדבך על נדבך, עד לקבלת התוצאה הנוכחית, שאותה הם מגדירים כ"מערת עלי באבא"; בית מלא פינות והפתעות, המשרת להפליא את הזוג המיוחד המתגורר בו.

נכנסים לבית דרך גינת עצי פרי, ומתפתלים בין גיגיות אמייל ישנות, פתיליות בישול חלודות, מכונת כתיבה ומכונת תפירה של פעם, מיכל חלב ענק ומה לא. אלה רק מקצת החפצים שהוצאו מתוך הבית, כדי לפנות מקום לחפצים וכלים ישנים, יותר יוקרתיים ועדינים יותר, שנאספו ע"י אילת במשך שנים רבות, בטיולי הזוג בשווקים ב - 27 מדינות ברחבי העולם.

את פני הבאים לפנים הבית מקבל חלל אירוח, כמעט נטול חלונות, שכל קירותיו מכוסים ביצירותיו הצבעוניות של בעל הבית. חלל הכניסה, שהוא האזור הציבורי, מחולק לשלוש פינות ישיבה, ובהן שידות, שנרכשו בשוק הפשפשים או נמצאו נטושות, ושולחן אוכל אנגלי עם כסאות, המשלבים קליעת קש וריפודי גובלן. בהמשך הסלון, על מפלס שהוגבה בעזרת מדרגה מעוגלת, יש שולחן עגול לשניים, שאינו שייך לשום מקום, ואחריו המטבח.

"זהו בית שחי ונושם", אומרת אילת, "האורחים מתפזרים בפינות הסלון, יש שרואים טלוויזיה, הנכדים אוכלים חופשי, ואחר כך מנקים אחריהם". זו, אולי, הסיבה שהכלים במטבח אינם 'כלואים' בתוך ארונות, אלא ניצבים חשופים ונכונים לשימוש: הסירים, תבניות האפייה, אפילו כלי הפורצלן בני למעלה ממאה שנה, מכילים אורז, סוכר, קמח ותבלינים. "יש יתרון במטבח קטן. הכול נגיש. אין כאן כלי מיותר, ובכל אני משתמשת", מסבירה אילת, תוך שהיא מצביעה על הכלים הצרפתים המעוטרים בדמויות רומנטיות, והכלים מתוצרת גרמניה וצ'כיה המקושטים בוורדים, שאהובים עליה.

פינת הבישול היא ציורית ומיוחדת במינה: הכיריים והתנור משולבים בחרסינה ורודה ומתקתקה, והקיר הניצב מאחורי הכיריים עשוי כולו אריחים מעוטרים בוורדים, מעשה ידיה של מיכל נגרין. הזוג רובין נאות לשמש אכסניה להתנסות של נגרין בעיצובי וורדים על חרסינות. לכן, גם בחדר האמבט, הצמוד לחדר השינה, נושאים אריחי המקלחת ציורי וורדים, המשתלבים עם מגבות בדוגמת וורדים, כמובן, ואפילו מושב בית השימוש מעוטר בוורדים.

אין ספק, שהוורדים השתלטו על כל הבית: הם ממלאים את מתקן העיתונים שבבסיסו מנורת קריאה, בגובלנים על מושבי הכיסאות, באריגת השטיחים הפרוסים בחדרי הבית ועל שיפעת הכובעים הישנים, התלויים על הכן בכניסה, וגם ברצפת אריחי השומשום הצהבהבים "ברוח של פעם" משולבות פה ושם מרצפות נושאות ציורי ורדים יפהפיים,

"אני אוהבת את הישן" מגלה אילת. חיבורה לעבר ניכר בכל פינות הבית. שידה, שנזרקה מקבוץ שכן, מהווה מקום תצוגה הולם לקנקנים ויקטוריאניים חתומים כדת וכדין. הטלוויזיה בסלון ניצבת על מה שהיה שולחן טואלט מכובד, שמראת הקריסטל שלו 'הוגלתה' לחדר אחר. עבודות העץ במטבח הן "חיקוי של בית סבתא" בצביעת ווש לבנה. בחדר האוכל, המכונה 'חדר האוכל הצפוני', יש שולחן אנגלי משנות החמישים, ומתחת לזגוגית תמונות משפחתיות 'כמו פעם'.

חדר השינה, בקצהו האחר של הסלון, מכיל אוסף של ספרי ילדות של אילת, כמו "חנה'לה ושמלת השבת", תצלומי הוריהם של ידיד ואילת בצעירותם, ושולחן טואלט עמוס בתכשיטים צבעונים משנות החמישים. חדר הארונות, הצמוד לחדר השינה, נראה כחנות עמוסה בבגדי וינטג'.

בקצה הקומה העליונה, קומת המגורים, ממוקם 'החדר המרוקאי', שבעברו היה מרפסת. עם סגירתה שובצו בקירות חלונות מרוקאים מקוריים מקושתים, וכן כלים ושפעת כריות צבעוניות. הכל מרוקאי מלבד אלמנט הודי אחד, בדמות הוילונות העשויים סארי יוקרתי וססגוני. זה החדר האהוב ביותר על רובין, ובו נוהג הזוג לצפות בטלוויזיה, והמבקרים מתענגים על הציור גדול- המידות, התלוי מול הספות. אומנם, כל קירות הבית מכוסים ביצירותיו של רובין, בכל הגדלים והצבעים, אך רק בחדר אפשר היה לתלות ציור אחד גדול מאוד.

מבט אחד מבעד לחלון המרוקאי מגלה שורה של ברושים בחצר. הם ושדות הכותנה של הקיבוץ, מהווים כל השנים השראה ליצירותיו של רובין. גם על שולחן אמייל עגול, הניצב בחדר, צייר האמן ברושים. כשתפתח תערוכת עבודותיו במוזיאון תל אביב, יככבו בה הברושים בגדול.