בכמה חוגים צריך ילד אחד להשתתף?

אייל התרגש מאוד. דורון, המדריך בחוג הג'ודו, הזמין את כל בוגרי הקבוצה של אייל אל ביתו למסיבת סיום. ההורים התחלקו ביניהם במטלות כיבוד והטעינו מראש את הסוללות הנטענות. חס וחלילה שהמצלמה הדיגיטלית תשבוק חיים באמצע הטקס. זה היה צפוי להיות גראנד פינאלה עשוי כהלכה לשנת אימונים שהפכה את הדרדקים מחיילי שוקולד ולוחמי פלייסטיישן לחתולים גמישים ועירניים, מתאבקי ג'ודו עשויים ללא חת. כולה בני שבע, נכון, אבל אין גיל מוקדם מדי להתחיל להיות גבר.

דורון ביקש מהילדים להגיע עם בגדי ים. מתברר שיש לו בריכה קטנה בחצר. הוא משתמש בה גם לצורך לימוד שחייה לקבוצות אחרות של ילדים. מעניין באמת אם אריק זאבי יודע לשחות. לא משנה. בכל מקרה, הילדים הגיעו. נרגשים. גם ההורים התייצבו. נרגשים אפילו יותר. ואז התחיל השיעור האחרון בחוג הג'ודו. זה היה שיעור שחייה.

בהתחלה התעניינתי עם אמא של נדב אם תחרות צלילה אחר כפיות במים הרדודים נועדה לשכלל אצל בני השבע את האינסטינקטים הקרביים. היא הבטיחה לי שתבדוק בוויקיפדיה ותחזור אלי. אחר כך, כשהתחילה איזו תחרות תופסת במים, אמרתי לאמא של תומר, "ככה בונים אלופים", בפרצוף של מישהו שמבין את המתחולל הסוריאליסטי סביבו, והיא אמרה, "לא, ככה בונים חוג שחייה". מבולבל, פניתי לאבא של קורן - יהודי גבוה מאוד, ובהתאמה: אחד שמבין עניין - וזה היה בשלב שבו הילדים התבקשו לדלג במים כאילו היו סוסוני ים מונגולים, ושאלתי, "מה, בשם אלוהים, מתחולל כאן?" ואז נגמר השיעור ודורון אמר לילדים שבקיץ נפתחת קייטנה אצלו בחצר, ובמקביל הזכיר כי נותרו עדיין מקומות פנויים לחוג השחייה בהדרכתו.

אחר כך דורון חילק תעודות לילדים ולא סיפר להורים שאמר לילדים בשיעור הקודם כי מי שיירשם לחוג בשנה הבאה יקבל חגורה כתומה. הוא גם לא שיתף אותם באינפורמציה כי כל הילדים שניגשו למבחני קבלת חגורה עברו אותם ללא סייג - גם אם התרגיל היחיד שידעו לעשות בג'ודו הוא לשבת על התחת ולומר "משעמם לי". הוא גם לא הזכיר בהזדמנות זו שהילדים החליפו ארבע חגורות במשך השנה (עלות כל אחת 40 שקל - נוסף על ה-200, דמי ההשתתפות החודשיים בחוג), וכי בקצב הזה אפשר שהם יחזיקו בחגורה שחורה כבר בגיל 10, וכל זה כאשר האיפון היחיד שהצליחו לעשות בחייהם הוא לדובי שלהם במיטה לפני השינה.

כאמור: לא משנה. אני מתחיל להישמע קטנוני. והסיפור הזה אינו תלונה צרכנית בכלל, אלא נועד להפגין התנהלות שיווקית מהי, גם בארגונים שבהם אין סמנכ"ל שיווק, ואין יחידת מחקר ואין אחראי מרקום ואין דובר לקבוצה ובעיקר - אין תקציב. תוצאות הקמפיין, אתם שואלים? בדרך הביתה אמר לי אייל: "אולי נירשם לחוג שחייה של דורון?" ואני אמרתי, "אי-אפשר גם ג'ודו וגם שחייה. בכמה חוגים צריך בן אדם אחד להשתתף?" ואייל אמר, "דורון אמר שמי שנרשם לשני החוגים מקבל את הקייטנה בחצי מחיר".

ואני חשבתי לעצמי שיש דברים שאי-אפשר ללמוד באף בית ספר למינהל עסקים. ושיש אנשים שהחושים שלהם לשיווק ולמכירות חדים ומדויקים הרבה יותר משל הרבה מאוד אנשים שמתפרנסים מהעסק הזה ושהם מבזבזים את זמנם על להדריך ג'ודו וללמד שחייה, במקום לצאת לעולם ולהראות למנהלי שיווק איך עושים זאת נכון. ואז חשבתי שאם כולם יהיו מנהלי שיווק ומכירות לא יהיו בישראל מאמני ג'ודו ומדריכי שחייה, ולא יהיה אף מוצר אמיתי לשווק ולמכור. והדבר היחיד שכולם יעשו כל הזמן הוא למכור לאנשים סדנאות של איך לשווק את עצמם ואיך למכור את עצמם יותר טוב ואיך לגרום לאנשים לקנות עוד דברים ולהוציא עוד כסף על דברים שהם לא צריכים.

ואז חשבתי לעצמי שזה בדיוק המצב כיום.