מעורר תאבון

כל מי שבונה, או משפץ, בית מודע לתקופה אינטנסיבית ומורכבת שעתידה לפקוד אותו. בחירת אנשי המקצוע היא אבן הפינה, המציינת את תחילת התהליך. טיב היחסים בין הדיירים לאנשי המקצוע משפיע על התוצאה הסופית. בבית משפחת כהן, הפך הקשר עם מעצב הפנים, אלדד מיטלמן, לחברי במיוחד, אפילו משפחתי. מכאן צמחה תחושת הרמוניה, הסכמה ושיתוף פעולה מושלם.

אלדד הוא מעצב הפנים בפרויקט היוקרה "וילה נובל", בראשון לציון. ביתם של תמיר ואודליה כהן הינו אחד מ – 72 קוטג'ים של הפרויקט, אשר נבנו בסגנונות שונים. מעבר לחלוקת הקירות והחללים בבית, עיצב אלדד, שבעברו התמחה בעיצוב רהיטים, ריהוט ייחודי לבית, שטיחים עשירים ביופיים ומצטיינים בגודל, באיכות ובאביזרים יוקרתיים (של גלריית "רוז'ין" שנפתחה לאחרונה ומתמחה ביבוא של ריהוט ופרטי ריהוט יוקרתיים).

חיבור בין שלושה אלמנטים יצר שפה עיצובית מלאת עוצמה, המשתלבת בסגנון האדריכלי, בשטח הבית ובגובה התקרה (3.15 מ'). אם האבירים של ימי הביניים היו חיים במאה ה-21, קרוב לודאי שזה היה בעיניהם העיצוב המועדף.

הבית מוקף גינת ירק ועצי פומלות עסיסיות. הוא מונה שלוש קומות, כל קומה כ-110 מ"ר. קומת הכניסה מחולקת לשניים בגרם מדרגות, היורד לקומת המרתף ועולה מעלה לחדרי השינה.

קומת הכניסה היא החלל הציבורי, ובו סלון ופינת אוכל, המשמשים בעיקר לאירוח, וצבעוניותם קלאסית חגיגית וכהה, המשלבת שחור, חום ואפור. "לא רציתי לנתק את העיצוב מהזמן והמקום", אומר אלדד, "לכן בחרתי לעצב פריטי ריהוט מעץ, המתכתבים עם הטבע". עבודת הנגרות נעשתה בנגריית "אלון הרצוג", שלימד את אלדד אהבת עץ מהי.

קוביות עץ פונקציונאליות ניצבות בסמוך למסך הטלוויזיה. הן נראות כשולחנות צד, או סטנדים לפסלים, ובתוכן מוצנעים מערכת האודיו וידאו ושלטים למיניהם. הקוביות נשארות סגורות, מאחר ויש עיניות אלקטרוניות, הנותנות מענה לשליטה במערכות. שולחן הסלון עשוי שתי פלטות עץ צרות מאלון מבוקע, עם שסעים בקצוות המנוגדים, ויוצרים מעין שני שולחנות מאוחדים, שיכולים ל"הימתח" לשולחן אחד ארוך. עליו ניצבים שלושה פמוטים גבוהים למדי.

התאורה בחלל מגוונת: אור טבעי, שחודר מבעד לויטרינות גדולות, מנורות שולחן שופכות אור יקרות, מנורת רצפה וספוטים במסילה על התקרה מעל פינת הישיבה. תאורה נוספת ומקורית משולבת בתוך מראה גדולה ( 1.10 מ' x 2.60 מ') בפינת האוכל, עשויה בשיטה של התזת חול, המאירה במתג חשמלי בשני צבעים לבחירה, אדום או לבן. כשהיא דולקת מתגלה סצנה של צבי באחו, המתכתב עם ראש צבי זכוכית בצבע אפוקסי שחור, שתלוי על הקיר בכניסה לבית.

שולחן האוכל, שצמח מההגדרה של שולחן נזירי פוסט מודרני, עשוי פלטת עץ אלון עם חריצים סינטטיים, המעניקים לו מראה טבעי. לרגליו דמויות אנושיות עשויות נירוסטה, מחזיקות בידיהן את הקורה המרכזית של השולחן; אינטרפרטציה מודרנית לקריאטידות - פסלי נשים, ששימשו כעמודי תמך במקדש ארכאתון באתונה.

בחלק השני של הקומה, מטבח ופינת משפחה. המטבח, קוריאן בגוון שמנת בהיר תוצרת "דקור", שעוצב בהתאם לצרכי הדיירים בשיטת ה- custom made. עיצובו נקי ואלגנטי, המצניע את כל כלי המטבח ומכשירי חשמל שונים. צילום גדול מימדים, ובו בני הזוג ושלושת ילדיהם, על הקיר שמעל מעיד, כי זהו האזור שהמשפחה מרבה לשהות בו.

פינת אוכל מודולרית, מורכבת ארבע יחידות עצמאיות לחלוטין (60 ס"מ x 60 ס"מ גודל כל יחידה) וכיסאות בר. היחידות עשויות שילוב של משטחים בצבע אפוקסי בהיר, שמותאם למטבח, עם עץ גושני. ניתן לסדרם בצורות שונות, ואף ליצור שולחן רבוע מארבעתם, כשכל הגזעים נפגשים במרכז, ויוצרים גזע מרכזי עבה.

ארבע היחידות מסודרות בשורה, ופונות לפינת המשפחה. זהו האזור הפעיל ביותר בבית, מעין סלון שימושי, ובו ספת טריו אפורה, פופים שחורים, שטיח מפנק ליחפים ומסך טלוויזיה על קיר טפט פרחוני בגוון כסוף, כעיטור משלים.

בקומה התחתונה בבית מצוי עולמם של הילדים; חלל שלם של משחקים עם פינת ישיבה נוספת המתחשב בצרכיהם של הדיירים הקטנטנים.

הקומה העליונה מרוצפת פרקט, ובה החללים הפרטיים – חדר הורים ושני חדרי ילדים חדר רחצה וחדר כביסה. חדר ההורים עוצב תוך התחשבות בשיקולים פרקטיים של בני הזוג, וסגנונו אלגנטי, בדומה לקומת הכניסה.

שתי מנורות תקרה בינוניות בגודלן בדגמי תחרה לבנה משתלבות בצורה הרמונית עם הדום מאורך. ההדום, בעיצובו של קוואלי, ממוקם למרגלות המיטה הזוגית, עשוי עור שחור שעיר, בתפירת קפיטונג' צרפתית, עם רגלי נירוסטה בגימור מבריק. רצפת הפרקט בחדר חודרת בשני "שבילים" לאזורים היבשים של חדר הרחצה, שנפתח בדלת זכוכית שקופה, ומעניק לחלל מראה פתוח - סגור.

המקלחון והכיור מוצבים על מדרגה מרוצפת. "כיום אין זמן להתפנק בתוך אמבט" אומר תמיר, "הזמן מאוד חשוב, מתקלחים ויוצאים ליום עבודה עמוס, או מתפנים לילדים". שני חדרי הילדים מרווחים ונעימים לשהייה.

"תהליך בניית בית דומה לפיסול", אומר אלדד, "בשל הדינמיקה ביני לבין תמיר ואודליה, פיסלנו ב- 30 אצבעות. כל אצבע דחפה לכיוון אחר, והותירה חותם, וכך נוצר מראה ייחודי".