תלבש אופנה, אבל גם תחיה אותה

לפני מספר שנים חדר המונח פיוז'ן לתחום הבישול, וערבב אותו בסערה, התיר את המשוכות המקובלות, שהפרידו בין אוכל בסגנון צרפתי, איטלקי, מזרחי, אסיאתי ואחר, ותחת כותרת הגג, "פיוז'ן", איפשר לשלב בין התבלינים והטעמים, לקבלת מזון חדש ומסקרן יותר. לאחרונה, כובשת מגמה זו בדרכה גם את עולם העיצוב, והפעם מערבבת בין עיצוב אופנה, אדריכלות, עיצוב מוצר ועיצוב פנים. זה נמהל בזה, מעצבים, שהיו מזוהים עם תחום אחד בלבד, שולחים ידיהם ועפרונותיהם המושחזים בתחומים אחרים, והתוצאות מאפשרות התאמה מרבית והליכה שבי אחרי הסגנון המועדף בכל תחומי החיים. במובן מסוים, ה"לייפ סטייל" הצליח לכבוש את הגזרה כולה.

תחת הסיסמה "תלבש אופנה, אבל גם תחיה אותה", יצא לאחרונה באנגליה בהוצאת Laurence King הספר האופנתי להפליא Couture Interiors (חייטות בעיצוב פנים), מאת Marnie Pogg. כותרת המשנה מבהירה היטב את הנושא, Living with Fashion (חיים עם אופנה), ובהתאם, בוחן הספר את ההשפעה ההולכת וגוברת של האופנה על אדריכלות, עיצוב פנים ועיצובי מוצרים לבית, בעזרת מעצבים עכשוויים כמו פנדי, איסי מיאקה, פול סמית, פוצ'י וורסצ'ה, בליווי תמונות להמחשה.

מעניין במיוחד לראות כיצד מעצבים, המתכננים שמלה, מציגים גם כפית וחללי פנים של בתי מלון שלמים. היטיבה להגדיר זאת המעצבת, רוסיטה מיסוני, בעלת בית העיצוב האיטלקי "מיסוני": "הבית הפך לאופנה".

"הדרך בה אנחנו משווקים את הבגדים, שעוטפים את גופינו ואת החפצים שבבתינו היא חלק מהדרך בה אנחנו מגדירים את עצמנו. שניהם ביטויים אישיים אינטנסיביים של איך אנחנו רוצים להופיע בפני העולם", היטיבה לכתוב בספר המחברת, פוג, מרצה לאופנה ותרבות, וכותבת ספרים שונים בנושא.

אותו ערבוב, המכונה פיוז'ן, בין אופנה ועיצוב פנים, לא היה מעולם כל כך רלוונטי כפי שהוא היום. תורמים לכך העולם הגלובלי, המאפשר מיזוג בין רעיונות של מעצבים שונים, וחושף את הצרכנים לכל, לצד מהירות הייצור, השיווק וההעברה של סחורות ממקום אחד לאחר. החשיפה הרחבה מפתחת אצל צרכנים במקומות שונים בעולם תשוקה יומיומית לחדשנות ולהתעדכנות בטרנדים, ולכן אופנת לבוש כבר לא בהכרח מתפתחת ומשתנה מהר יותר מאשר עיצוב פנים, כפי שהיה בעבר.

על פי מחקרה המרתק של פוג, מעצבי אופנה רבים מרחיבים את האסתטיקה הפרטית, שמזוהה איתם, למתחמי פנים ומוצרים לבית, ורואים זאת כהמשך טבעי ליצירתם. הרי המוצר המעוצב הוא פריט, שצריך להתבסס על אותו קריטריון של פרקטיות ותשוקות כמו שמלה, בין אם המדובר במערכת כלי מיטה, ספה או טפט. הגישה המסורתית, לפיה מתחמי פנים הם פחות אופנתיים מבגדים, השתנתה לחלוטין.

נעליים, הרי, לא קונים רק לשם הפרקטיות שלהן. להיפך, זהו, מן הסתם, הדבר האחרון שחושבים עליו, כאשר רוכשים קבקבים עם עקבים בגובה של תריסר סנטימטרים, שלא מתאימים לשום דבר, מלבד להנאה מהאופנתיות שבהן. המסקנה של פוג היא, שבאופנה כמו בעיצוב פנים, עמידות אינסופית או שימושיות אינן הערך העליון, אלא מתן מענה למגמות אופנה ולחדשנות.

אמנם יש אדריכלים, שפולשים לזירת האופנה, כמו זאהה חדיד, שעיצבה תיק עבור חברת לואי ויטון, בצורניות האמורפית המזוהה איתה, אך, לרוב, המגמה מצביעה על מעצבי אופנה, שחוצים את הקווים, כמו אטרו, מיסוני וורסאצ'ה. כך או כך, זהות המוצר עצמו פחות עקרונית, שכן חתימת המעצב היא שנותרת החשובה ועקבית.

בתקופתנו, בולטים חיבורים בין מעצבי אופנה עכשוויים, שמרחיבים את פעילותם לדקורציה לבית – כלי קרמיקה, כריות, כלי זכוכית ורהיטים, ופעמים רבות משתפים פעולה עם חברות רהיטים ומעצבים, כמו שעשו פול סמית וקליני או איסי מיאקה ורון ארד. אחרים עושים זאת בעצמם, כמו מיסוני וג'ורג'יו ארמאני, שעיצובי הפנים שלו יוצרים אסתטיקה הזהה לזו של מותג הלבשה. הם משלבים בדים, המשמשים אותם לבגדים, גם על אגרטלים. זה נובע, בודאי, מן ההכרה הברורה, כי הלקוחות קונים, לא רק בגדים, אלא סגנון חיים ומהות.

מקורות השראה, טרנדים בחומרים וחידושים טכנולוגיים למיניהם מצליחים בשנים האחרונות ליצור קשר הדוק בין אופנה ועיצוב פנים, ומאפשרים מחקר רב תחומי בצבע, דוגמא, משטח, סיב והדפס. זאת, במקביל לתחומי עילית, המשותפים לאופנה ועיצוב פנים מזה שנים, כעיטוריות, רקמות ותפירות ביד, תחומים שדורשים דיוק ותשומת לב תוך עבודת יד עמלנית.

"אני מאמינה כבר ממזמן שהמבט ממשיך באופן טבעי ממסלול הדוגמניות למטבח," צוטטה עורכת האופנה, אן ווינטור. אמירה זו מובילה באופן ברור לעובדה שסגנונות והדפסים זהים נראים על שמלות, משקפי שמש, מזוודות וכיסאות ללא הבדל צורני – אותו פטרן, בקנה המידה הנכון, יכול לעבוד טוב בחולצה, טפט או ריפוד ספה.

יש מעצבי אופנה, שמכניסים את האדריכלות לבגד, כפי שעשה חוסיין חלאייאנס, אשר בדק את הקונספט של אדריכלות ניידת, בהשפעת נוודות אנשים בעקבות מלחמות. בעקבות מחקרו הוא עיצב חצאית, שלאחר שמורידים אותה מהגוף, הופכת לשולחן, וגם כורסא, המקופלת במזוודה, וריפודה נמצא בשמלה, שלובשת נושאת המזוודה.

מעצבים אחרים חוברים ליצירה משותפת, כמו רון ארד ואיסי מיאקה, שאיחדו כוחות ויצרו גזרת כיסא עם סמל אינסוף, שצורתו מופיעה גם על צווארון ווסט. בדרך זו נהנים מעצבי אופנה ומעצבי פנים זה מזוהרו של זה, ומרחיבים את פעילויותיהם. התוצאה היא שגשוג של מוצרים שעונים על התשוקה העכשווית למוצר מעוצב.
ישנם בתי אופנה, שממשיכים את הקו המוכר גם בעיצוב פנים, כמו "פנדי קאזה", המשתמשים באותם חומרים מאיכות גבוהה כמו בבגדים, ובהם פרוות, עור, קריסטלי סבארובסקי, משי מודפס, פרנזים וניטים. הגדיל לעשות מעצב האופנה ג'יאני ורסאצ'ה, שפתח במיאמי ביץ', פלורידה בית מלון שלם בסגנונו המוכר והזהוב, מריפודי רהיטים ועד אגרטלים. המעצבת אורלה קיאלי מביאה את כל צדדי העיצוב הססגוניים והאורנמנטליים שלה לידי ביטוי בעיצוב בגדים, שטיחים, כריות, תיקים, טפט ואפילו פחי אשפה.

עבור מרבית האנשים, אין זה פשוט לרכוש פריט, ולדעת כיצד להציב אותו בבית, או מה להעמיד לצדו. בספרה של פוג מתייחסים לנושא הזה בהרחבה, ואכן, זה הכרחי, שכן ישנה התפשטות רבתי גם בארצנו הקטנטונת של סטייליסטים ודקורטורים, המבקשים להפוך כל חלל למושלם ול"נכון" בעזרת "הום דקור" ובהלבשה עצמית. אבחנה נפלאה של פוג מתייחסת לביטוי סרקסטי באנגלית ""matchy matchy (מתאים מתאים), שמתייחס בעיצוב אופנה לתיאור לבוש שהוא יותר מדי "מתאים": תיק, שמתאים לנעליים, שמתאימות לכפפות וכו'. אותו עיקרון קיים גם בעיצוב פנים, ולכן, חשוב לבצע בחירות אישיות בצבע, מרקם, דוגמא וקנה מידה, ובדרך בה משתמשים בחללים.

הציטוט האלמותי הבא מתמצת ומסכם את הנושא: "אופנה היא לא דבר, שמתקיים רק בשמלות. אופנה היא ברחוב, בשמים, בדרך בה אנחנו חיים", אמרה קוקו שאנל.