הוא ניצב על גבעה בגובה 220 מטר מעל פני הים, בגבול ארגנטינה אורוגוואי, משקיף על הנופים הפרושים עד קו האופק.
תכנון אדריכלי, שיש בו מן האצילות, מוליך את המבנה יד ביד עם הנוף. כשהגיע האדריכל מינונד לראש הגבעה, עליה נתבקש לבנות את ביתו של בעל השטח, הסתבר לו, שמלבד אבן בצבע אפור, האופיינית לאזור, סבך של שיחים ועשבים, אור טבעי, מעט צל והמון רוחות חזקות, לא היה במקום מאום.
לא מערכת ניקוז, לא מים זורמים וחשמל, רק אדמה בתולית לחלוטין. אבל העדר התשתיות התגמד מול המראה שניבט מכל עבר - 360 מעלות של נוף מדהים, כולל לגונה, המשתרעת למרגלות הגבעה.
שתי דמויות מרכזיות ליוו את הפרויקט, ואיפשרו לאדריכל להגיע ליעד שהציב לעצמו: הקבלן, רודלפו אסקונגי, מאורוגוואי היה מוכן לקחת על עצמו את כל המכשולים, החל מסלילת שביל גישה, דרך בנייה באזור סלעי ועד לגמר, ומעצבת הפנים, מרגריטה דסקול, מצוות העובדים במשרדו של אדגרו מינונד. צוות מיומן בניצוחם של השלושה השלים את הבלתי יאומן בשנה ושמונה חודשים.
הבית, המורכב משלושה אגפים, משתרע על שטח של כ- 800 מ"ר. במרכזו אזור התפעול, חדר מכונות, חימום וקירור, מחסן וחדר כביסה, יחידת דיור, למתחזק המבנה, בריכה ויחידה ללינת אורחים. הנקודה הגבוהה ביותר של הגבעה נבחרה למיקומו של הבית הראשי, על מנת שדיירי הבית והמבקרים יוכלו ליהנות מהנוף ומהמראות הנשקפים מכל זווית. ההתייחסות לנוף נלקחה בחשבון בתכנון הפרטים הגדולים והקטנים כאחד.
מיקום הדלתות והחלונות, הפונים כלפי חוץ, וכן הפתחים הפנימיים כוונו כולם באופן כזה, שהנוף יהיה חלק בלתי נפרד מהבית, וישמש כאלמנט אמנותי. הוא נראה כציור או צילום, כשהמבנה משמש לו מסגרת.
גם הבריכה, פס בטון באורך של 25 מטר וברוחב של 2.5מטר, מוקמה בצניעות רבה בקצה הגבעה. מי הבריכה, בהם משתקפים השמים, נראים כגולשים במדרון מעבר לקצה הבריכה האין סופי. "זה נראה כמו כביש מהיר, שלא סיימו את בנייתו", אומר מינונד, "והוא נמצא במתח מתמיד עם הנוף הסביבתי, שללא ספק, משליט את עצמו על הכול ועל כולם".
האדריכל אדגרו מינונד הצליח לבצע משימה, שאחרים משכו ידם ממנה, בזכות ידע, מקצועיות, החלטיות, ויותר מכל - היכולת להקשיב ולשלב בעבודתו מחוכמתם, זריזותם וכישרונם של אחרים.
אדגרו מינונד החל את הקרירה המקצועית שלו בשנת 1975. לצד עבודות בלעדיות, שנעשות בסטודיו שלו, הוא מפגין את יכולתו לעבוד יחד עם ארכיטקטים אחרים.
.
על אף שיש לו הגדרה מדויקת על החללים אותם הוא מתכנן, הוא גמיש מאוד בשלב השילוב של עיצוב הפנים, דבר שהוכיח את יתרונו בקידום הקריירה שלו.
נפשו האמנותית, שמעבר לעבודותיו האדריכליות, מתגלה בציורים, המעטרים את משרדו שנמצא בפלרמו ויוגו. אחד מציוריו, המתאר כרך . בציור, שמינונד תוהה בו "איזו עיר זו? אולי רחוב 42 ", הארכיטקטורה והציור קשורים זה לזה, ויחד יוצרים שכבות של בניינים מדהימים ועיצוביים".
דבריו, המלווים במבט בהיר וטון דיבור רגוע ומתחשב, חושפים אדריכל מוכשר, היודע איפה, מתי ואיך לשים את אבן המפתח, שממנה יצמח בניין מתאים לסביבתו.
.