שכן אחד התאבד. ירה לעצמו בראש בצהרי יום חול. אחר ניסה להיכנס הביתה מהמרפסת, לאחר שננעל בחוץ. הוא נפל מהקומה השניה ואיכשהו נשאר בחיים. השלישי מעל בכספים ונעלם בכלא. בת של שכנה התאשפזה במוסד סגור לתקופה מסוימת. נערה אחרת חזרה בתשובה.
השכן המפחיד שרט לנו את הרכב כי זווית החניה שלנו לא היתה לרוחו. לא שכחנו את זה שבנה את ביתו ממש מחדש, שיפץ, חפר והרס לנו שנה בחיים. אחרים צעקו עד לב השמים ואז אמרו שלום בחביבות במדרגות. אחרים לא אמרו שלום, אבל לא צייצו גם בתוך ביתם.
ויש את ההוא עם המוזיקה מזרחית הארדקור, בסטייל הטורקי, שסירב בתוקף להנמיך. אבל הוא גר ליד הבחור עם השיפוצים, כך שהאקוסטיקה הלכה בכל מקרה.
חברות מיוחדות מבטיחות כיום לבלוש אחרי דיירי הבניין אליו אתם שוקלים לעבור, ולהעניק לכם דו"ח מפורט על כל שכן ושכן. זו פיקציה. זה לא יכול לעבוד. כמעט לא ריאלי לצפות לשכנים "נורמליים".
תו התקן שאנחנו קובעים לשכנים שלנו - שקטים, מנומסים, לא מרעישים בין 2 ל-4, משלמים מיסי ועד בזמן - לקוח מסדרות אמריקאיות מזויפות. אין באמת אנשים כאלה. ואם תהיו לרגע כנים עם עצמכם, גם אתם לא באמת אנשים כאלה.
תלונה על שכן היא תלונה על החיים שלנו, שלא צמחו להיות בדיוק מה שדימיינו לעצמנו כשהיינו קטנים ותמימים. מסביב יש אנשים רועשים, מלוכלכים, שלא מבינים את הצרכים שלנו, שלא מוכנים לקחת חלק בהגשמת החלום הבורגני הקטן והמזויף שלנו.
האנשים האלה אינם מצליחים לעמוד תמיד בסטנדרטים שקובעת החברה. הם צועקים על הילדים שלהם, הם יוצאים מכליהם, לפעמים קורסים, לעיתים חוטאים. ואנחנו שם כדי להציץ בעינית, להנמיך את הטלוויזיה שלנו ולהקשיב לצעקות, לרכל בשקט. כי גם אנחנו נכנעים לסקרנות, עוד יצר חמקמק שאין לנו שליטה עליו. מרכלים, ותוהים מה אומרים עלינו השכנים.
10 המכות - השכן המצטיין
21.4.2008 / 14:00