אם גם לי הייתה חברת פרסום

ברחוב שלוש, בואך נווה צדק, מול אחוזת המשפחה שעל שמה נקרא הרחוב, ניצב בית צנוע שלא מסגיר את הנעשה מאחורי דלת הכניסה הצרה, אליה מובילות שלוש מדרגות ממפלס הרחוב. על הדופן המערבית של הבית שלט, עליו חרוט בכתב מיושן "בית וייס", אבל בשכונה הוא מוכר כבית אבולעפייה, אחד הראשונים, ששופצו בנווה צדק בשנות השמונים על ידי האדריכל אילן פיבקו.

בשנת 1908 התגורר בבית הזה ש"י עגנון (אז נקרא שמואל יוסף צ'צ'קס). שם כתב את סיפורו "עגונות", שממנו גזר לעצמו את שמו הספרותי, שבו חתם על יצירותיו, וגם זכה בפרס נובל לספרות 1970. בשנת 1924 עבר ש"י עגנון להתגורר בשכונת תלפיות בירושלים, לאחר שהבית נרכש על ידי משפחת אבולעפייה.

טעון בסיפורים על הבית הגיע אורן יוניוב למקום. כשראה בפעם הראשונה את הבית ברחוב שלוש, הוא נזקק להרבה דמיון, כדי לקבל החלטה, שזה הבית אותו הוא מחפש. הסיפורים, הספוגים במבנה, לא הסתירו את תחושת החנק של חלל חשוך צר וגבוה, הסגור משני כיווניו בקירות גבוהים. האור היחיד חודר פנימה מחלון גבוה בתקרה, הפונה אל נוף עירוני בנוי. רוחב הבית מצד לצד 5 מטר. במרכז החלל התחתון, שאליו עולים במספר מדרגות, ניצב גרם מדרגות לולייני, המוליך לקומה מעל, ומתחתיו השירותים.

השוני הדרסטי, אותו ראה אורן בעיני רוחו, נתן לו את המוטיבציה להחליט על רכישת הבית, ולהפוך אותו לפנינה עיצובית בסגנון מינימליסטי, בה יישמר דיאלוג מרתק בין עבר להווה. אורן פנה להילית סטרקובסקי, ויחד החלו בתכנון השינוי.

הפרוגרמה, שהוצגה לפני הילית הייתה: בית לרווק, ללא משפחה וילדים, ללא אילוצים ותכתיבים, שלא יהיה בו דבר שיסיח את דעתם של הנמצאים בבית מהנוכחות המסיבית של החלל. שלב ראשון בשיפוץ הבית היה גילוי העבר, נחשפו קירות הכורכר, מהם נבנה הבית בזמנו, השירותים בכניסה הוסרו וגרם המדרגות פונה. מנקודה זו החלו הילית ואורן לעצב את הבית, כשהם מתאימים כל פינה בו לפילוסופיית החיים של אורן ולצרכיו האישיים.

משמאל לכניסה לדירה, אחרי שעולים שלוש מדרגות וחולצים את הנעליים, נגלה מטבח לבן במלוא תפארתו. אורן, חובב בישול מושבע, לא חסך במאום בכל מה שקשור לאביזרי מטבח. קיר הכורכר, שמעל משטח העבודה והכיור, חופה עד גובה מסוים בבטון, על מנת שחלקיקי כורכר לא יפלו למאכלים. מעל נקודה מסוימת נראה הקיר המקורי.

הסלון הונמך ממפלס הכניסה על ידי חפירה, ויורדים אליו במספר מדרגות שמתוחות לכל רוחב הבית. הדבר היחיד שנגלה לעיני הנכנסים, זו ספה מצידה האחד ניצב הספר הגדול של אליוט ניוטון (עותק אחד לפני אחרון מתוך 10,000 ספרים ממוספרים, שפזורים ברחבי העולם), פסל של סוס, שיובא מארגנטינה, ומול הספה זיגזג קוריאן לבן, שהוא, למעשה, גרם המדרגות לקומה השנייה. לא בכדי חיפש אורן בית, שבקירותיו טמונים סיפורים, הנובעים מזרימה אנרגטית בחללים ובקירות שתוחמים אותם. על מנת לאפשר בבית זרימה ללא מעצורים, אין בו דלתות, וגרם המעלות לקומה שנייה ושלישית נראה כפריט עיצוב יותר מאשר מדרגות פונקציונאליות.

כשרוצים לצפות בטלוויזיה, אחד מכלי העבודה החשובים של אורן יוניוב (בעליה של חברת פרסום), מעלים מסך פלסמה מהרצפה בעזרת שלט, מתיישבים על המדרגות ממול, נהנים מתבשיליו של אורן, וצופים בסרטי פרסומות מעניינים.

הקומה השנייה היא מקדש לאסתטיקה: במרכז הקומה חדר רחצה עם אמבטיה חשופה וגלויה מוגבהת על במת עץ כהה. אין דלתות, אין גבולות, אין הגדרות מדויקות. הקירות עצמם משמשים כמחיצות נעות. בצידו האחד של חדר האמבטיה מעין מרפסת, הצופה על הנעשה בקומה מתחת, והקיר ממול גובל בחדר הלבשה ענק, או כפי מכנה אותו אורן, "חדר אופנה". מחדר זה ניתן להשקיף על בית שלוש, מרכז סוזן דלל, ומזווית מסוימת נשקף גם הים.

בכניסה לחדר השינה, שבקומה השלישית, נפגשים שוב באלמנט המים, המופיע בצורת תבנית שקופה, שמרכזה מקלחת הפייפ של בופי. בין פרטי הריהוט הלבנים, המקרינים אווירה רומנטית, בשונה משתי הקומות התחתונות, כלולה גם מיטה מפנקת, הניצבת מול דלת רחבה, הפונה למרפסת גג קטנה, שגם בה חוזר אלמנט המים בצורת מפל קטן, והגמדים של פיליפ סטארק צבועים בלבן.

למרות שבמראה הראשוני של הבית יש תחושה מוזיאונית, הוא שוקק חיים. אומנם אין בו שולחן אוכל, אבל כמעט כל ערב מגיעים עשרות חברים, ידידים וקרובים, חולצים נעליים, מתיישבים על הספה ונהנים ממטעמי המארח.