מקיסריה לכוכב הצפון

האדריכל ג'ון מאן ורעייתו יעל הגיעו לדירה התל אביבית שבשכונת "כוכב הצפון", מבית יפה וגדול בקיסריה, שעוצב בזמנו על ידי מאן ברווחה מוארת ומאווררת. אחרי 16 שנים נעשה הבית גדול מידי עבור בני הזוג, והם החליטו לעבור העירה. כך התאפשר להם להפחית את עול התחזוקה ולהתקרב למנעמי העיר הגדולה.

הדירה שנבחרה מנתה 5 חדרים, כולל ממד. הדייר הקודם, גם הוא אדריכל, כלל חומרים מיוחדים בבסיס הבנייה של הדירה, אלא שהחלוקה חייבת הייתה להיעשות מחדש, כדי שהחללים יתאימו לצורכי הדיירים החדשים. "המעבר לכוכב הצפון היה אנטיתזה של הבית בקיסריה", מספר ג'ון מאן, "בגודל, במיקום ובפונקציות. זאת דירה בבית קומות, ושם היה בית צמוד קרקע. הכול השתנה, החל מחומרים, דרך מערך הצבעים וכלה בתפיסה הכללית, שבדירה הנוכחית, היא פונקציה ישירה של הצרכים האישיים. הבית תפור עלינו באופן הדוק ומדויק. ובתוך כל זה היה עלינו להגיע לאיזון בין העומס וההרמוניה".

עם הכניסה לדירה נחשפת קומפוזיציה מעניינת של עיצוב פנים: מדף עילי שקוף, הממסגר ברמז את פינת הישיבה בחלל הציבורי הפתוח, תופס את העין מיידית. המבט נמשך לאורך המדף המתפתל אל מאחורי הספה, עובר את פינת האוכל, ומסתיים בפינת העבודה, החבויה מאחורי קיר "שבור", המושלם בחלקו על ידי זכוכית חלבית. נוכחותו השקופה של המדף, המקשר בין כל חלקי החלל הציבורי, תוחמת ומגדירה את כל מרכיביו, ועם זאת, יוצרת תחושה של מרחב ואווריריות.

על המדף מונחים חפצי נוי רבים, המסווגים לפי קבוצות: פרות צבעוניות מצויירות, כלי זכוכית עתיקים מקיסריה, ברווזים מעץ מקפריסין, הנראים כמרחפים, במיוחד כאשר נדלקים האורות
המשולבים במדף. השימוש בצבעים שלא מקובלים בעיצוב פנים בדרך כלל, הוא גורם דומיננטי נוסף, המאפיין את עבודותיו של ג'ון מאן. לדעתו, שילוב של גוונים מיוחדים בחללי מגורים מבטאים, יותר מכל דבר אחר, את אישיותם של בעלי הבית.

הצבעים העזים, שאפיינו את הבית בקיסריה, מותנו בהתאמה לאופי הדירה הקטנה יותר. הקיר הצפוני בסלון הוא סגול בהיר, שאר הקירות באפרסק בהיר. המטבח, שמול פינת הישיבה בירכתי החלל, עשוי פסיפס מבריק בגווני בז' ואפור, התואמים את הקיר, המחופה טפט אפור מטאלי קל. קיר פינת האוכל צבוע באפרסק, והקורה של הפרוזדור בצבע בננה. הצבעוניות חוזרת גם בריהוט: במטבח, הגובל לסלון, שני כיסאות בר אדומים ומבריקים.

רהיטי הסלון, עץ טבעי צבוע בבייץ ירקרק, הנותן תשובה לכיסא טלוויזיה בגוון דומה, ומתאים לתמונות שעל הקיר, לכוננית הדיסקים ולמערכת הטלוויזיה. גם בפינת העבודה צבוע השולחן בבייץ ירקרק. החלל הציבורי מרוצף גרניט פורצלן דמוי אבן בגוון שמנת, ופינת העבודה והחדרים - ברצפת פרקט אלון בהיר.

"אני הרפתקן של צבע", מעיד על עצמו מאן, "אני מאמין בצבע כחלק בלתי נפרד מהעיצוב. בשבילי צבע זה טבע, ואני לא אוהב לבן, גם כשהוא אופנתי".

מאן משתמש בזכוכית שקופה ובזכוכית חלבית או אטומה לפונקציות שימושיות, הנותנות תחושה של קלילות והמשך זרימה. כך גם בקיר השחור, המפריד בין פינת העבודה וחדר האוכל, או בדלתות ארון האחסון, שבחדר העבודה של יעל, הממוקם בממד.

מה שנראה כמו קיר יפני קליל, מסתיר מאחוריו את כל המחסן של הבית. בצד אהבתו לגוונים מיוחדים מקפיד ג'ון מאן לשמור על הרמוניה, ומשיג אותה על ידי איזון נכון בין עומס לניקיון צורני.

"צריך להיות מאוד סלקטיביים בבחירת האובייקטים, ואופן הנחתם בחלל", הוא מסביר, "אני לא מאמין ברעיון של 'כל המרבה הרי זה משובח'. אני שייך לאסכולה של 'פחות זה יותר'."למרות זאת הבית אינו בית מינימליסטי, קריר ומנוכר, כי דייריו הם חובבי צעצועים, מזכרות, אמנות והומור.

החלל שנאלץ להצטמצם מבית מרווח בן יותר מ-500 מ"ר לדירה עירונית של 110 מ"ר, מתהדר בפריטים נבחרים, עליהם לא ויתרו בני הזוג: נגני ג'אז שחורים מגולפים בעץ ניצבים ליד המקרר, פסלי עץ של חתולים מצוירים ממוקמים מעל קולט האדים, כבשים עשויים קני סוף לבן מונחים בכניסה, והפרות, כאמור, מרחפות מעל כשהן מונחות על גבי מדף הזכוכית.

עם כל העומס כביכול, "יש כאן עניין של מידה" מסכם בעל הבית. את ההשראה לארגון פריטי העיצוב בבית מקבל מאן מרעיתו יעל, השומרת עליו לבל יתפרע ויתפזר. "היא מארגנת לי את הראש", הוא מסכם. היא גם זו שמנווטת ומארגנת את זמנם, שבעבר הושקע בעיקר בטיפוח הגינה, ועתה הוא פנוי לבילויים והנאה.