פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ההבדל בין בית "טוב" למדהים"

      חידה: איך מכניסים ששה ילדים, זוג הורים ושני משרדים, לבית שקירותיו זכוכית. רמז: הלוקיישן הוא הרצליה פיתוח

      צהריים מיוזעים של אוגוסט בהרצליה פיתוח. אני יושב ליד שולחן האוכל עם האדריכל ועם בעל הבית. שני ילדים מגיחים למטבח לקחת קרטיבים, הגנן משקה בחוץ, אשה אחת ממהרת לחדר עבודה, אשה שניה נראית מגיחה מחדר הכביסה, אשה שלישית מכינה משהו במטבח, ובין 15 ל-20 זאטוטים מתרוצצים בבריכה. ולמרות שכל הבית מרגיש כמו קייטנה אחת גדולה (ילדי הבית באמת ארגנו קייטנה לילדי השכונה), אנחנו בכל זאת מוצאים את המקום הקטן שלנו לדבר בנחת. ותאמינו שזה בכלל לא פשוט בבית, שגם בלי קייטנה של אוגוסט, גרים בו ביום רגיל זוג הורים וששה (!) ילדים.

      "ששה ילדים זה לא פיקניק", צוחק אדריכל ישראל יניב ממשרד 'פפרנה יניב'. "ניסינו ליצור כאן תחושה, שאתה חלק מבית גדול, ולא מלונית עם מסדרון ארוך, שמקשר בין החדרים". "יש פה בכל רגע 15 אנשים בממוצע", מעדכן בעל הבית מהשטח. "ברוב הבתים הילדים מרעישים בקומה שלהם, וזה עובר דרך חלל המדרגות המשותף לקומת ההורים. לכן, הפיצול של חדר המדרגות לשניים היה אחד מרעיונות התכנון המוצלחים".

      ואכן קשה, שלא לשים לב לשני המרכיבים הדומיננטיים הללו בבית: מצד אחד, הטיפול הקפדני בחללים בדגש על פנים - חוץ, כשלכל חלל צמודה מרפסת, או יציאה לגינה קרובה, ומצד שני, הבית כשלם אחד גדול, שחלליו מחוברים מבפנים על ידי מדרגות ומבטים ארוכים ונמשכים, ובו בעת גם מנותקים.

      מבט על התכנית חושף את החלוקה האדריכלית לצורה ופונקציה על ידי שלושה גושים מרובעים, המופרדים זה מזה במערך התנועה. הגוש המערבי כולל את המטבח, בקומת הקרקע, ושני חדרי שינה לילדים הקטנים עם פינת משחקים בקומה שמעל. הגוש המזרחי, הכולל שני משרדים בשתי קומות לבני הזוג, מופרד ע"י המבואה והמשך תנועת המדרגות שמעליה; הגוש הצפוני כולל את אזור האירוח הציבורי בקומת הקרקע וסוויטת הורים בקומה שמעל, והוא מנותק מגוש המשרדים במדרגות ובגשר, ומגוש המטבח - במדרגות, המובילות למרתף ולמבואת הכניסה.

      בין כל הגושים מנתקים ומחברים מבטים ארוכים והמשכיים: מבט אחד, למשל, עובר מדלת הכניסה אל קיר הזכוכית הגדול שמול הכניסה, שממשיכה כלפי מטה לקומת המרתף, ועולה למעלה לגג, מסתובבת וממשיכה כאור עליון מעל המדרגות העולות, ומשם שוב יורדת למטה לגינה. מי שינסה לעקוב אחריה ללא חימום יוגיסטי ואינטנסיבי לשרירי הצוואר, סופו שינקע את העורף מהפיתולים והחמקמקות. מבט אחר מקשר בין כל החללים בקומת הקרקע בקו אלכסוני ארוך, שעובר דרך קירות זכוכית גדולים, המופיעים תמיד בפינות, מפינת המטבח ועד לפינת הסלון והבריכה שבחוץ (פינה ללא פרופיל כלל).

      נדמה, שהאדריכלים עבדו עם סכין חיתוך, וחרצו קובייה מודרניסטית פשוטה בקווים ישרים, והפכוה ליצירה מורכבת, שאינה קלה לתפישה במבט אחד. "לעשות קופסא לבנה זה פספוס בהבנה של המודרניזם. כל העניין קורה בין הקוביות", מסביר יניב את האני מאמין שלו.

      קשה שלא להשתאות למראה פינות ללא עמודים, וחזיתות שלמות ללא סימן לעמודים או קורות, כמקובל. רק משטחי קירות וזכוכית. אתה בוהה בבית בפה פעור לרוחות ולזבובים, ותוהה מה, לכל הרוחות, מחזיק את הבניין הזה?

      המשחק בין מלא-ריק, פוזיטיב-נגטיב, לצד סגנון החיבור-ניתוק חוזרים לא רק בחזיתות, אלא גם בגילוף ובחירוץ חללי הפנים והפרטים. התקרה מנותקת מהקירות, ומאפשרת למקם שם את הוילונות (וילונות: "רנבי", בחירה והעמדה- אירמה אורנשטיין); התקרה מחורצת בקו סימון בין המבואה לשולחן האוכל והסלון; משקופי דלתות העץ מופרדים ומחורצים מהקיר; הרהיט, המפריד בין מפלס שולחן האוכל לסלון, מנותק מהקיר ומהמדרגות; בולטת במיוחד רצועת הזכוכית, המשמשת כמעקה בחריץ קיר המדרגות העולות לקומה הראשונה, בה נמצא גשר ההורים, ממנו ניתן להשקיף אל מרתף הילדים.

      לקרוא לקומה הזו מרתף, זה קצת משפיל.לקונוטציה של מרתף חשוך אין בה מקום. מדובר בקומה מוארת ומאווררת, שחדריה נפתחים אל חלונות עליונים גדולים, אור דרומי חזק ושביל חלוקי נחל לבנים. מצפון גינה רחבה ומזמינה, ששטחה מעל 100 מ"ר שחופתה בדשא, (סינטטי) לעומת זאת, שלושת עצי ה"רובינה בת השיטה" אמיתיים וחיים מאד, וכאלה יש רק עוד 20 בארץ.

      מלמעלה משקיף עץ תות על גינת המרתף המונמכת, ועוד 3 עצי תות בכות נטועים ליד הבריכה, וצפצפה מכסיפה בחזית, שמשתלבת עם חלוקי הנחל הבוהקים, כמו היתה נטועה על גדות נחל, ולא על גדות הרצליה פיתוח (גינון: "סלעים", שלומי פינטו).

      "במינימליזם פשוט וצנוע כזה, הדגש על הפרטים הקטנים הוא הדבר החשוב, וזה עולה הרבה מאוד כסף", מסביר בעל הבית, ומיד מודה, שהוא "משוגע" לאיכות ולפרטי ביצוע. הוא החליף את כל עיצוב הגינה, כי היא לא התאימה לבית, ואת ריצוף האבן לבית בחר אריח אריח במיון קפדני (ריצוף: חלילה KK 60 על 60 ס"מ- גמר מט משי בפנים והתזת חול בחוץ). את פרופילי הברזל הבלגים דאג להחליק בשפכטל פחחות, ולצבוע אך ורק בצבע מכוניות. אולי כמו בעולם הרכב, גם כאן רמת ההשקעה של הבעלים בגמר ובאיכות החומרים, ורמת הפירוט של האדריכלים בתכנון הם שעושים את כל ההבדל, כמו בין יגואר לדאיהטסו, אפילו אם מבחוץ לשתיהן יש 4 גלגלים, 5 מושבים, צבע כסף וכריות אוויר. כי, כמו בכל דבר גדול, ההבדל בין בית "טוב" לבית "מדהים" נמצא בפרטים הקטנים.