פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אין לנו עניין

      הם ויתרו על בריכת שחייה, ג'קוזי, חדר כושר וקולנוע פרטי, לא כי הם לא יכולים, אלא כי הם פשוט לא צריכים - וילה לזוג במרכז

      הבית, שתכננו האדריכלים נועה רובין זליג ואבי רובין, ממוקם במרכז הארץ, מבוסס על עקרון של מעבר הדרגתי בין פנים לחוץ. הבית משתרע על פני קומה אחת בלבד, שאינה מתנשאת מעל הגינה הפולשת פנימה כשהיא מעוצבת בסגנון הזן. הבית "יוצא" אל הגינה עם פרגולה רחבה ללא עמודים.

      אלמנטים שונים מחברים בין החוץ אל הפנים, כמו קורות העץ או קיר הכורכר ואחרים. זכוכית נקייה נעדרת פרופיל, שאינה ממסגרת את החוץ מבטלת גבולות. בעלי הבית, ביקשו בית בקומה אחת ללא מדרגות, בית צנוע, שיכלול רק את מה שהם באמת צריכים, כולל משרד לכל אחד מהשניים. על דברים אחרים שבדרך כלל מקובלים בבתים ברמה דומה הם ויתרו, כמו למשל, בריכת שחייה, ג'קוזי, חדר כושר וקולנוע פרטי. פשוט, כי הם לא צריכים. לעומת זאת, גן סלעי בסגנון זן יפני, חדרים מרווחים מאוד, ואוסף אמנות גדול, יוצרים עבורם את סביבת המגורים בה הם מעדיפים לחיות.

      אוסף האמנות של בני הזוג, נשמר בביתם הקודם מאחורי ויטרינות. לקראת בניית ביתם החדש שני אתגרים הועמדו בפני האדריכלים שנועדו לתכנן את ביתם: האחד, מיזוג החוץ עם פנים הבית, והשני, הקניית מרחב מחייה יומיומי נעים ורגוע, לצד תצוגה כמעט מוזיאונית של מאגר חפצי אמנות שנאספו על ידי בני הזוג במשך השנים. הפתרונות ניכרים כבר במבואת הכניסה,המשמשת כצומת ראשית. ציר מרכזי חולף מהכניסה, ללא מעצור, ממשיך מבעד לזכוכית הקבועה מהרצפה עד התקרה, היישר אל גן סלעים המעוצב בסגנון זן יפני, שבמרכזו, בריכת ההשתקפות בה "נטוע" במבוק כחול. שזה למעשה אחד מפסלי הזכוכית המרשימים בבית. מראה הפסל וקרני האור המשתברות בו מקבלים את פני הנכנסים לבית (האמן: PINO CASTAGNA).

      מלחמות חדרים - דיווח מהחזית

      בציר החוצה את הקו המרכזי, מופנה המבט לכיוון הסלון ופינת האוכל, שם מתגלה שימוש נוסף ביצירת אמנות כאלמנט תכנון אדריכלי: עבודה בברזל של יואב בן דב, השוקלת 750 ק"ג, מוחזקת במסגרת פלדה לבנה, ומשמשת כמחיצה אמנותית בין שני החללים. חפצי אמנות נוספים מוצגים על מדפי עץ מאסיביים בגובה 18 ס"מ ובעומק 50 ס"מ, ומוארים בתאורת לדים נסתרת הבוקעת מתחתית הקורות.

      הזכוכית הקבועה שמאחוריהם ללא פרופיל הופכת את ההצגה למוזיאונית, ובה בעת מחברת בין הפרגולה שבחוץ אל הפנים לאווירה ביתית. במבואה בולטת קורת עץ רב שכבתית באורך 14 מ', שאינה קונסטרוקטיבית, אבל מובילה ומקשרת את הכניסה אל פנים הבית.

      התנועה בכיכר הכניסה לבית, זורמת גם מעל קיר המטבח שמימין (דרום) אל המטבח באפור-לבן; משמאל למבואה חדר המשפחה, המשדר חמימות בזכות טקסטורת קיר הכורכר, שחודר שוב מבחוץ, ספריה גדולה, פריטי אמנות וריצוף פרקט חום. ישר לפנים גן הזן, ולשמאלו הסלון, המשקיף אליו מבעד לזכוכית הקבועה בין עמודים ללא פרופיל, ואילו לכיוון השני, נפתח הסלון לגמרי, בדלתות הזזה ענקיות, כלפי פרגולה וגינה. מאחור ולצדי המבואה נמצאים, מצד אחד החנייה המקורה, ומצד שני מסדרון, המוביל אל משרדי הזוג. שביל כניסה נפרד מהחזית מוביל גם הוא אל המשרדים.

      "בבניית בית בקומה אחת", אומרים האדריכלים, "כל החדרים נלחמים על החזית". בתכנון שלו זכו החדרים העיקריים בקרב על החזית, ואילו אזורי השירות נאלצו לסגת למרכז הבית. לכן, המסדרון למשרדים הוא מקום חשוך, יחסית, והפתרון היה תאורת סקיילייט עגולה - גליל אור עמוק וצר כמו ארובה, שחודרת מסה אדירה. בשם עקרון ההדרגתיות, שבו משתמשים האדריכלים, נקבע גובה החללים על פי תפקודם: הסלון הוא החדר הגבוה ביותר עם 3.30 מ' נטו, וגובה שאר החדרים הולך ויורד בהתאם לגודלם ותפקודם, עד המסדרון, שהוא הנמוך מכולם. לכן, ארובת האור בו היא העמוקה ביותר.

      ההנמכה אינה רק עקרון עיצובי, אלא גם פונקציונלי, כאשר הרווח בין התקרה לבין קורת העץ במבואת הכניסה משמש לאוויר חוזר של מערכת המיזוג. מבואת הכניסה, כאמור, היא המקום הממחיש ביותר את החיבור ההדרגתי בין פנים וחוץ, שמתבטאת גם בחומרים ובצבעים. עד כדי שנדמה, לעיתים, כטעות אופטית, למשל, כאשר מסתכלים למשך זמן רב על דלת הכניסה, שהיא מעשה אמנות של שכבות עץ ליבנה מלא.

      חדר האמבטיה - מפתיע

      גם משטחי המדרגות המרחפים בכניסה נדמים ליציקות בטון, על אף שהם עשויים מאבן בטיש ריבועית של 120 ס"מ, כמו גם הספסל שלצידם, העשוי אבן בטיש, ונדמה לבטון. גגון הכניסה וגג הבניין מתעתעים בכיוון הפוך: במבט ראשון הם נראים כלוחות עץ בגוון אפור. תחושה ראשונית זו אף מתחזקת, כשנראה שהם מחוברים לקורת העץ שמתחת. אך מבט ממוקד יותר יגלה, כי מדובר ביציקת בטון, החושפת את תבנית הלוחות בצורה כה טובה, עד שכל סיבי העץ וה"עיניים" נגלים כמו היו באמת עץ ולא בטון.

      לעומת יציקה זו בחזית, עשויה יציקת פרגולת הבטון לכיוון הגינה, מתבניות חלקות, כדי שלא להתחרות בקורות העץ המשולבות בחללים שבה. מבט אל הפרגולה הגדולה מכיוון המדשאה מטעה גם הוא, כשנדמה שעוביה הוא 12 ס"מ בלבד, אלא שקורות משופעות לכיוון הגג, שכמעט ואינן נראות בשל זווית הראייה, הן שמחזיקות את כל הזיז האדיר הזה.

      עץ, אבן, בטון וטיח הם חומרי הבנייה העיקריים של הבית. רק בסוויטת ההורים מרשים לעצמם האדריכלים לשבור את החוקים: חדר הרחצה כאן אינו פנימי, יש לו חלונות גדולים עם וילונות הצללה לבנים פנימיים, והוא מחופה באבן גרניט שוויצרית כהה ברוחב משתנה. מתחת לכיור אין ארון מגבות, אלא מדף עמוק מתחת למראה. ללא ארונות ובליטות שומר החדר על פרופורציות ריבועיות, כשה"כלים הלבנים" בולטים על רקע קירות הגרניט הכהה. חדר הארונות הסמוך הוא חדר צר וגבוה עם תאורה עליונה.

      מראה, שמוצבת בקצה החלל מדגישה עוד יותר את מימד האורך. הארונות עצמם בנויים מעל גריל אפור של האוויר החוזר, ידיות הפתיחה בנויות בזוית של 45 מעלות, ורהיט אדום במרכז מכניס צבע לחלל הצר והגבוה.