מה נמצא מעבר לבריכה

תכנון: מור אבידן אדריכלות נוף

כוכבי הסדרה "מסודרים", הפכו את הבריכה למוכרת כמעט בכל בית בישראל. המיליונרים הצעירים הרבו לרבוץ סביבה ולהסתבך סביב הכסף הגדול. דווקא הגן הגדול והמיוחד, שמקיף את הבית והבריכה המפורסמת, זכה להרבה פחות חשיפה, וזו מגיעה לו בהחלט.

לפני 3 שנים, פנה בעליו של השטח למתכנני נוף, וביקש ליצור עבורו ועבור משפחתו גן, שרוחו תזכיר את "ארץ ישראל הישנה", פינה פרטית "כמו פעם", שיש לה קשר לנוף של ימים עברו, ולטבע, שפעם שלט בשטחים הפתוחים הנרחבים, והיום קיים בעיקר בשירים ובזיכרונות.
המתכננים, משרד "מור אבידן אדריכלות נוף" מכפר סבא, המתמחים בתכנון ופיתוח של פרויקטים פרטיים, היו צריכים להתמודד לא רק עם הבקשה של בעל המקום, אלא גם עם הטופוגרפיה של השטח: הפרש גובה של כחמישה מטרים מפריד בין צדו העליון של המגרש, הסמוך לכביש, לבין הקצה הדרומי התחתון, בו ניצב עץ אלון ענק עתיק, שעליו היו יש לשמור. תכנון הנוף, מדגישים סמדר מור ואליק אבידן, בעלי "מור-אבידן", נעשה בהתייעצות ובמקביל להקמת הבית, שתיכנן האדריכל עודד חלף. דרך עבודתם הקבועה היא שילוב הגינון בסגנון ובקו הראשוני, שקבע האדריכל, וחיבור בין אופי המבנה לשטח הירוק שסביבו, תוך שימוש בטופוגרפיה ובצמחייה. ב-3.5 הדונם, שעמדו לרשותם, רצו המתכננים ליצור נתיב טיול, שיחבר בין הכניסה לבין אותו אלון עתיק בקצה המרוחק והנמוך, ובדרך לאפשר חוויות נוספות של טיול מעבר להליכה בשביל: ישיבה למנוחה, בפינות קטנות לאורכו, קטיף פירות, תצפית מנקודות שונות, שהות באזורים פתוחים וגלויים לצד פינות נסתרות וחבויות יותר.

הגן, שנוצר לבסוף, משתלב עם המבנים שבתוכו ועם הטופוגרפיה של השטח הפרטי, וגם בנוף הגבעות הרחוק, המאפיין את היישוב שבשרון. הבית המרשים נמצא במפלס העליון, ובאותו מפלס נמצאת גם בריכת השחייה המפורסמת. כדי להכניס גם כאן מראה אותנטי, נבנה בצמוד לבריכה גוף מים, הזורם בין קירות סלע, ויוצר אשליה של מפלים "כמו טבעיים", המזרימים מים לתוך הבריכה. גם הגפן הגדולה המטפסת על הבית, כמו אלמנט המים, מחברת בין הבנוי החדש לבין הטבעי והקיים בגן.

משם מתפצל תכנון הנוף לשביל שירות לגן, הנתמך בקירות מסלעי גיר, ומקיף את חזיתו המזרחית של הגן, ולמדרון דשא. קיר "חירבה", קיר מאבנים מפירוק, שנבנה מחדש כאילו היה שריד של מבנה עתיק, הוא נקודת ההתחלה של מדרון הדשא - שטח משופע, נקי, פתוח ורחב ידיים במרכז הגן, המגיע לכל חלקיו, ומחבר את כולם. המתכננים בחרו, שלא ליישר את השטח ולא להפכו לבמה גדולה, כיוון שרצו ליצור תחושה טבעית של דשא הזורם בשיפוע ומכסה את האדמה המשתפלת. מובן, שהמדרון נראה נרחב בהרבה לעומת מישור אחיד; זהו כלל הנכון תמיד: מדשאה משופעת תיראה תמיד מרווחת וגדולה לעומת מדשאה מישורית.

משני צדי המדשאה הגולשת חודרות אליה "לגונות" של צמחייה ועצים, היוצרות פינות קטנות ואינטימיות. בצד השטח הפתוח, בהמשך לרעיון הארץ-ישראליות, נוכל למצוא, שתולים בלגונות אלה, את שבעת המינים: תאנים, זיתים, תמרים, גפן, תות, דגניים על הקרקע וגם עצי פרי נוספים, רבים מהם ארץ-ישראליים, כמו חרוב, שקד וכליל החורש.

לתפאורה המקומית מוסיפים הדקלים, השתולים בשולי השטח ובמגרש השכן, אך נראים היטב מהגן ועוטפים אותו, כשאליהם מצטרפים דקלי וושינגטוניה, שהיו במקום עוד לפני הבנייה. בחלק מאיים אלה נמצא רחבות מרוצפות קטנות מאבן ג'ומעין, המהוות פינות אינטימיות למנוחה ולתצפית על שאר חלקי הגן, כאשר ביניהן מחבר שביל אבני - מדרך מתפתל, המתמשך עד לקצה הגן.

במפלס הצמחייה הנמוך יותר נמצא שיחי חורש שונים וצמחי תבלין וריח רבים, כרוזמרין, מרוות, לוונדר ולואיסה. בסתיו ובחורף צצות בשטח פקעות של נרקיסים, דולפיניום, חצבים, תורמוסים וכלניות. באביב ובקיץ מחליפים אותם אגפנתוסים, גאורות, חבלבל ומרוות, המצטרפים לשיחים גבוהים ופורחים, האופייניים לחורש מקומי, כמו רותם, אחירותם ומורנים. על הקרקע ובין אבני השביל משתרעים קיסוסים ושיחים ארץ ישראליים אחרים. אלון - התבור העתיק והמרשים מפתיע בסוף המדרון, בקצה הגן כמעט, ותחתיו רחבה גדולה יותר של אבן ג'ומעין. פינה קסומה זו, אי שקט וטבעי, משקיפה לעבר הגן כולו והבית המתנשא מעל, אך שומרת על האינטימיות המיוחדת לה. כשיושבים בצל העץ הגדול או על הערסל התלוי, קל להבין מדוע זוהי הנקודה החביבה ביותר על בעלי המקום.

מכאן ניתן לראות גם את שביל מדרגות האבן הצדדי, העולה ממפלס הדשא אל חזיתו המערבית של הבית. מצדדיו נטועים עצי פרי נוספים וצמחי תבלין, המשתלבים היטב עם האבן המקומית. החזית המערבית עצמה משמשת כנתיב נסיעה לרכב וכשביל כניסה רחב להולכי רגל, ומרוצפת כולה באותם סלעי ג'ומעין, שביניהם צומח דשא, ובשוליהן חוזרים אותם שיחים ועשבוניים אופייניים לארץ ישראל ולאזור. בתחתית השביל בולטת קבוצה של עצי הדר, מעין תזכורת לנוף הפרדסים ששלט לפני שנים בסביבה. "ההדרים, כמו מרכיבי הגן כולם ודרך עריכתם, נועדו לחבר בין העבר והנוף המקומי הטבעי לבין העכשווי", אומרים אבידן ומור, "להעלות ניחוחות וקשר לפעם, וגם ליצור תחושה נינוחה ומוכרת, של מקום שהיינו בו כבר, של 'החצר של סבא' עם האווירה הנינוחה והמשפחתית, הדשא והעצים הוותיקים".