בית המפלט הרוחני

סביליה, על גבעה המשקיפה על נוף בתולי ופראי, מזדקר מבנה פינתי, הנשקף ונסתר לסירוגין מעיני הנוסעים במעלה הגבעה. כל שטחי הנוף - גבעות, נהר מים זורמים, יערות ושטחי מרעה, הניבטים אל המשקיפים מראש הגבעה, שייכים לאדם אחד, המגדל בהם סוסי אנדלוסיה ומוכר אותם ברחבי העולם. בעל האחוזה, אדריכל, היה מתלמידיו של אמיליו אמברסז, מעמודי התווך של זרם האקולוגיה.

מתוך קשר מיוחד, שנרקם בין השניים והערצה למורהו הדגול, החליט בעל האחוזה לאפשר לו להגשים חלום, אותו חזה בשנת 1975.
בשנת 2003, הפקיד הבעלים את אחוזתו בידי האדריכל, ונתן לו דרור מוחלט למימוש חזונו.
"תכנון הבית היה מושלם בדימיוני כמו בחלום", הסביר לי אמברסז בראיון אישי, "אני מאפשר לדימויים לבוא אלי, והם מגיעים כיחידה אחת מושלמת, הכל שם, הבית נראה לי בשלמותו" עוד הוסיף והסביר, "אני רק צריך לשים לב, שלא לשכוח את הפרטים שדמיינתי, כאשר אני מעביר את רעיונותיי לשרטוטים".
השם "בית המפלט הרוחני" הוענק ליצירה אדריכלית זו מכמה סיבות: המיקום והסביבה, תכנון המבנה, החבוי בתוך האדמה והמשמעות הפילוסופית העמוקה הטמונה במונח "בית". החווייה מתחילה למרגלות הגבעה, מול קיר חומה פינתי בעל שתי פאות בלבד, המסמל את מיקומו של הבית החבוי תחתיו. עוצמתו, גובהו ומבנהו של הקיר הנראה מרחוק כחץ ענק, המחבר בין שמים לפנים האדמה, מתגלים במלואם כשמגיעים לאזור החנייה, ממנה מטפסים כעשרה מטרים על אדמת בר לא כבושה ללא שביל או דרך גישה.

המבט, המטפס לגובה הקירות הצומחים מהדשא, מעצים את תחושת העלייה לרגל למקום בעל עוצמות בלתי מוכרות. מן הפינה העליונה ביותר בה נשקפת מרפסת תצפית עשויה עץ עם פיתוחים. מהצד הפנימי של החומה מובילות מדרגות ברזל תלולות אל המצפה. הטיפוס דורש מידה של אומץ, אך כאשר מגיעים אל הפסגה, חוויית ההתבוננות בנוף היא עוצרת נשימה. מרפסת מלבנית, תלויה בין קירות החומה, מקורה בתחרה עשויה מעץ, המזכירה משראביה של ההארם או את הצ'אטרי המאופיין במסורת ההודית המוסלמית. ההסתכלות דרכה מקנה לצופה התבוננות מסוג אחר, מעין הצצה אל העולם דרך מסננת המגוננת מפני מנה גדושה מדי של יופי. הירידה בחזרה מאתגרת ומפחידה. המעקה, שלכאורה היה אמור להיות בצד הפתוח, ממוקם בתוך ניקבה מסולסלת, שנמתחת לאורך החומות. לאורך המעקה הדק מנירוסטה זורמים מים, שמגעם מרגיע, ונקווים אל אמת מים, הנמצאת במרכז הפאטיו, שמקדים את הכניסה לבית.

מהו האתגר מולו מעמיד האדריכל את המבקר? "ביקור במרפסת המצפה היא חווייה נדירה, הנעשית לעיתים רחוקות", אומר אמברסז, "המבקר זוכר את התרוממות הרוח שחווה. אין צורך לפחד, צריך רק לרדת לאחור באיטיות ובזהירות, כמו מלחים, היורדים מסולמות תלולים של אוניה". כמו תשובה לתצפית הנוף עוצרת הנשימה, נפער בנקודת החיבור בין שני הקירות שער כניסה גדול עשוי עץ מגולף. דרך השער נכנסים לעולמו המיוחד של הבית, שנבנה במדרון, וכוסה באדמה. כאשר חוצה המבקר את שער הכניסה, הוא נפגש במשטח משופע כלפי מטה בעל מדרגות, היוצרות מעין אמפיתיאטרון פנימי, המוביל אל פאטיו רחב מימדים ושטוף אור, המשמש את דיירי הבית כל ימות השנה, ובמרכזו אמת מים שאליה מגיעים המים, הזורמים על מעקה החומה. האיזור המקורה שבהמשך הוא רצף עמודי עץ מסיבים, שמאחוריהם מתחיל, למעשה, איזור המגורים.

גדולתו של אמיליו אמברסז באה לידי ביטוי בחיבור המיוחד בין אדריכלות מודרנית מאד ואפילו עתידנית, לבין מסורת הבנייה וסגנון החיים באנדלוסיה, חבל הארץ בו ממוקם הבית. בבנייה האנדלוסית מושם הדגש על פנים הבית, ולא מופגן כלפי חוץ. ההתרחשויות היומיומיות מתחוללות סביב הפאטיו הפנימי. עם זאת, אמברסז לא ויתר על סממני המסורת המקומית עליה הוא מרמז באמצעות גילופי העץ בנקודת התצפית ובשער הכניסה המגולף. האדריכל העצים את התפיסה של שלווה המתאפשרת, כאשר הכל נשאר בחוץ, והעניק לה משמעות מודגשת ומוקצנת. ככל שמעמיקים אל תוך הבית גוברת הפליאה: עד כמה אפשר להרגיש את עוצמת הטבע למרות התחושה של כניסה אל בטן האדמה. אמברסז, המודע לכך שכל בנייה על ידי האדם, הורסת את הטבע, הדגיש ואמר: "אני בונה עם הטבע ויוצר הרמוניה בין הנוף לאדם". תחושת המוזרות, המלווה בהתנגדות הנובעת ממוסכמות, נמוגה ככל ששוהים יותר זמן בבית.

בקצב איטי ומתון מתבהר הקשר המדהים בין שמים, אדמה והאדם החי ביניהם, וזאת בזכות החומות המזדקרות לגובה, החלל הפתוח של הפאטיו והבית, שנקבר לאחר שנבנה במורד הגבעה. אלמנט האור מוסיף תנועה ודרמטיות משתנה למבנה. במשך היום חודר האור הטבעי מבעד לפתחי סקיילייט, כשקירות החומה הלבנים משמשים כמראה, המרכזת את קרני האור לעבר פנים הבית. ובלילה יוצרת תאורת פנים הבית פסלי תאורה, הנראים כנחלים מוארים, שחוצים את המדשאות שמעל הבית. מהפאטיו מגיעים אל אזור המגורים, הבנוי בצורת ,L הנתמך בעמודי פלדה צבועים אפור. דלתות זכוכית גדולות במיוחד מפרידות ביו הפאטיו לאזור האירוח, בו ממוקם פאטיו קטן פנימי, המשמש כמקור אור נוסף. מהסלון והחלל, המיועד לארוחות, נמשכים המטבח, חדרי השינה והשירותים. כל הבית אפוף תחושת זרימה וריחוף, המחוזקת על ידי הריהוט, העשוי זכוכית, שלא רק שאינו יוצר חסימה, אלא, מוסיף נופך של עומק וצלילות בהשתקפויותיו. השימוש בזכוכית, נטולת נוכחות כמעט, מדגיש את האלמנטים האדומים, הבאים להזכיר את הלהט והתשוקה האופיינית לקווי הדם האנדלוסי. רגלי השולחן האדומות, מפגינים יציבות, מול כריות העור, המונחות על ספות הזכוכית ונראות כמרחפות.

אמברסז, שמרבה להשתמש בניגודים, ומנצל עד תום את חוקי הגרביטציה, מעניק, בסופו של דבר, עיצוב מושלם והרמוני, המבוצע על ידי אומנים. פסלי סוסים המקשטים את החלל, סוס סיני בגודל טבעי עשוי קרמיקה ושני פסלי עץ בכניסה לחדר השינה, מזכירים למבקרים בבית את נוכחותו של בעל הבית, שהסוסים האנדלוסים הם אהבתו ועיקר עיסוקיו. בחדר נוסף, המיועד לאירוח ולניהול שיחות אינטימיות, שורה אווירה של חדר מדיטציה. הצבע השולט כחול, לצד שתי גומחות מצופות עלי זהב, כורסאות זכוכית וכריות אדומות. אל אווירת המדיטציה השלווה צורף פסל לוחם סיני מ - XIAN שבא, לדעתי, להדגיש את המאבקים של האדם עם עצמו.

ב"בית המפלט הרוחני" הצליח אמברסז להוכיח, שאפשר לבנות אחרת מהמקובל. יתרה מזאת, שבנייה אחרת מאפשרת שמירה על הטבע וחסכון עצום באנרגיה. אמברסז, המוכר וידוע כאדריכל אקולוגי שעבודותיו מצטיינות בגישה ירוקה, הצליח לבנות בית שבו הטמפרטורה ממוזגת במשך כל עונות השנה. בקיץ נספג החום הלוהט של אנדלוסיה במסת האדמה, העוטפת את הבית ובחורף, עת הטמפרטורות צונחות, נשמר החום בבית בגובה של 18 מעלות צלזיוס.

רק ביציאה חזרה ראיתי את עץ הזית העתיק, בן למעלה ממאתיים שנה, הניצב מול השער. נוכחותו מרמזת על חוכמת הזקנים, העומדים נכוחה מול תהפוכות החיים וסערות הזמן. העץ מעורר מחשבות על האחריות שבהתערבות האדם בטבע למטרותיו.
המוזיאון לאומנות מודרנית בניו-יורק הMOMA - הקדיש תערוכת יחיד לאדריכל וליצירתו -"בית המפלט הרוחני", כהוקרה לאחת מיצירות האדריכלות המתקדמות בעולם ולפועלו של אמיליו אמברסז.