פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מנצלים את השוליים

      גו'קים, עכברים והרבה ג'אנק הם הדברים שמאכלסים בדרך כלל עליות גג. מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להפוך אותה לחלק מהבית

      כשמדמיינים עליית גג, אותו חלל שנוצר בין שיפוע הרעפים לתקרת הבית, קשה לחשוב על על חדר שימושי שנעים להיות בו. גם בחישובי כדאיות נראה, שאין הצדקה להשקיע בחלל, כי הרי חלק ניכר ממנו לא ניתן לניצול בגלל השיפועים שמגיעים עד לרצפה.

      בהפקה מיוחדת של "בנין ודיור", שבוצעה בעקבות פנייתם של השואלים: "מה אפשר לעשות בחלל שמתחת לגג הרעפים, שעל פי חוק הוא כלול בשטח הבית ואין צורך באישורי בנייה נוספים?"

      הוכחנו שאפשר אחרת, אם יודעים לנצל נכון את השוליים. בחרנו בית משנות החמישים באחד מיישובי השרון, ששטחו הכולל 100 מ"ר. החלל שמתחת לגג הרעפים המחודש, הכיל תעלת מיזוג אוויר, אוסף ג'אנק רב שנים, ג'וקים ועכברים. לאחר הפעולה הראשונה של פינוי מרכז החלל, ע"י העברת תעלות המיזוג לצדדים וניקוי המקום, צירפנו את מוניק קליצקי, מעצבת פנים, בוגרת המכללה לעיצוב של "בנין ודיור".

      שהות קצרה בחלל המנוקה הותירה אותה נוטפת זיעה עם רעיון של צימר עירוני – שילוב של ניחוח כפרי ולופט עירוני, כשהתפישה יכולה להשתנות מחדר רומנטי, שיכול לשמש כיחידת הורים, לופט "קולי" לאחד הילדים הבוגרים, או יחידת אירוח. בהתייחסות לחלל הנתון לא נגזל המקום לאחסון. למטרה זו הוקצב חדרון קטן, שיכול לשמש גם כחדר ארונות למתאכסנים בחדר.

      הנתונים איתם נאלצה מוניק להתמודד היו: שטח כ-035 מ"ר, (לאחר קיזוז השטחים הנמוכים מאוד, בהם נקבעו, תעלות המיזוג, מערכת החשמל והאינסטלציה) גבהים מ-110 ס"מ בצדדים ועד 235 ס"מ במרכז, שני עמודים במרכז החלל, התומכים בגג, וחום, שהגיע ליותר מ-40 מעלות.

      דבר ראשון נפתחו שלושה פתחים ברעפי הגג, בהם נקבעו חלונות עם הצללה. בהתאם להצעתו של אבי שהרבני "מעליית גג" הותקנו החלונות בזווית המאפשרת סירקולציה של אוויר, המורידה משמעותית את רמת החום.

      יחד עם התקנות החלונות שהחדירו אור ואוויר צח למקום, הותקן מזגן, שפעולתו חוזקה ע"י מאוורר. על פני כל השטח, שרופד בשכבת בידוד טרמי ואקוסטי, הונחה רצפת עץ גלריה. גם פנים הרעפים חופו בשכבת בידוד טרמי ואקוסטי, לפני שכוסו בלוחות גבס. הקורות האלכסוניות, עליהן מונחים הרעפים, נשארו גלויות משתי סיבות: האחת "להרוויח" גובה, והשנייה, להוות אלמנט עיצובי. העמודים תומכי הגג נשארו גלויים, ונוכחותם מרמזת על הפרדה בין אזורי התפעול בצימר/ לופט.

      תוכנית העיצוב נבנתה בשלבים: קודם כל, נמצאו פתרונות שימושיים לאזורים הנמוכים, דבר שהשאיר חלל פתוח, גבוה ונוח לתנועה במרכז החדר, במקום הגבוה ביותר. נוכחות דומניננטית של כל אחד מהמרכיבים בחדר יוצר "הכרזת טריטוריה" והפרדה ללא אמצעים מוחשיים.

      המחיצה היחידה, שנקבעה בחדר, תוחמת את בית השימוש, וגם היא עשויה זכוכית. האסלה הורחקה מהקיר עד הנקודה בה מתאפשר לעמוד מולה (גובה ממוצע), או לשבת עליה ותפקד כנדרש. מחיצת הזכוכית הותאמה בדייקנות רבה לשיפועי הגג, וניתוק של 20 ס"מ בינה לבין התקרה יוצר תחושה של עומק והמשכיות.

      סביב לאסלה יש זכוכית חלבית, ורק על דלת הזכוכית השקופה שבחזית יש מדבקה, המסתירה את האיזור הקריטי. אביחי לוי, מחברת "היי גלאס", הוסיף מניסיונו רעיונות מעשיים. ארון האמבטיה הורחק גם הוא משיפולי הגג, בדיוק עד הנקודה בה ניתן לעמוד ולרכון בנוחיות מעל כיור חרס עילי אובלי בגודל 40X34 ס"מ, שהותאם לו ברז גבוה. אמבטיה אקרילית פינתית, בגודל של 120X120 נקבעה בפינה, אגן רחצה, שישמש את רוחצים בישיבה, עוטר וקושט בלבני סיליקט של חברת "אקרשטיין".

      אומן האבן, אלישע שי, הפליא במלאכתו ויצר קיר מעוגל. השילוב של שני אופני הנחת האבנים יצר דינמיקה מעניינת, המשלימה את המראה הנקי מאוד שמעל האגן. קיר הסיליקט, שממנו יוצא הברז, נבנה בגובה אופטימלי, שמאפשר שימוש נוח באמבטיה, מבלי לגזול שטח יקר מכיוון מרכז החדר.

      המראה הנקי של אזור האמבטיה הושג בעיקר בזכות עבודתו המדויקת של אלישע, שהעניק תשובה לאמבטיה בצורת ארובת הקמין, העולה מהבית שמתחת, שחופתה בלבני סיליקט, ויוצרת אפקט של קיר לבנים תומך בגג, עובר אותו וממשיך את הארובה מעל. בקיאותו של אלישע ניכרת גם בטיפול באבן ובהתאמתה לאזור רטוב. הברזים והכלים הסניטריים של "סופר קרמיק" משתלבים ב"הכרזות" של פינות החדר: מחיצת הזכוכית בשירותים, הצמחים הירוקים, שמשלימים את המרווח, שנוצר מאחורי הכיור, וקיר הסיליקט באמבטיה, המשמש גם כמדף.

      אזור השינה נתחם ע"י הגבהת הרצפה ב-10 ס"מ. ראש המיטה, מהווה נקודת צבע של כחול סלסל המזמן את האזור. לחיזוק תחושת הצימר ניצב בפאתי המיטה, (על גבי קובייה בנויה, המסתירה את יחידת מיזוג האוויר של הבית למטה), מקרר קטן, ש"חושב" שהוא גדול. פסל עתיק בגילוף עץ שולב לתוספת אווירה. קיר לבני הסיליקט, שמחפה את הארובה, מהווה הפרדה ויזואלית בין אזור השינה למטבח.

      נתוני הגובה, שהם המרכיב העיקרי בעיצוב הפנים, הכתיבו למוניק המעצבת ולקרן מ"סטודיו קרן לעיצוב", תפישה אחרת בעיצוב המטבח. יחידת אחסון בגובה של 50 ס"מ, המשמשת גם כספסל, נקבעה בחלקו האחורי של המטבח. "את גובה הספסל קבעתי תוך כדי השיפוץ", מספרת מוניק, "בזמן שריפדו את התקרה ביריעות הבידוד, התיישבתי על אחת האריזות, והגובה התאים בדיוק, וכך נקבעו ממדי הכוננית".

      אחרי שיבוץ האלמנטים הפונקציונליים בכל פינות החדר הנמוכות, ניבנו קירות הגבס, שמסתירים את צנרת המים, מערכת החשמל והמיזוג. על פי המלצתו של אסף ברעוז, אלוף הצביעה האומנותית, נבחר לקורות התמיכה בגג גוון של לבן שבור. שלא כנהוג, נצבעו הקורות בגוון בהיר יותר ממשטח התקרה והקירות, שלהם נבחר גוון חקי בהיר, היוצר אשליה של גובה. לעץ הגלריה הוענק גוון בהיר של ירוק עדין, שחופה בשכבת לכה מבריקה.

      לאחר בניית הקירות והשלמת התקרה, נותר החלל המרכזי שמול הכניסה. בו נבחר רהיט מאורך רב תכליתי בגובה של 90 ס"מ, לקבל את פני הנכנסים לחדר. הרהיט עשוי עץ מלא עם נגיעה אישית של קרן בצביעה מיושנת ופירזול מיוחד. הרהיט, שממדיו וסגנונו הותאמו ע"י קרן ומוניק לסגנון השולט בחדר, משמש כמטבח בצורת אי, בר הגשה, מסתור לכיריים חשמליים, כיור, מיקרו וקומקום, ובמהשכו גם דלפק אכילה, שמשני צדדיו כסאות מוגבהים.

      הדברים שמעניקים לחדר את האווירה השוררת בו, מעבר לניצול הנכון של מגבלת הגובה, הוא שילוב של חומרים, צבע, תאורה וגימור מדוקדק. על עבודת בניית קורות הגבס ניצח יהב שבי מ"קורן בנייה מתקדמת". אסף בר עוז ועובדיו העניקו את המראה הסופי לחדר בשילוב נכון בין טיח דקורטיבי באזור הרחצה לצבעי הלבן והחאקי, המשחקים על הקירות והגג.

      את ההתמודדות עם שני עמודי התמיכה השאירה מוניק לסוף. במקום לנסות להעלים, היא חיזקה אותם ע"י לוח פרספקט שקוף, ועליו מדבקות צבע בגוונים של סגול, הנותנים מענה לגב המיטה, שניצב בקו אלכסוני מאחוריהם. את העלייה לקומת הגג לקחה על עצמה חברת "אפ אריכא", חברה לייצור מדרגות, שבנתה גרם מדרגות עשוי ברזל מסיבי, בעל חוזק מירבי, שמשדר ניקיון, פשטות וקלות. שלחי המדרגות עשויים אגני פח ממולאים ביציקת בטון, ושפה היקפית, העוטרת אתה השלחים, מעניקה למדרגות מראה אחיד מכל צד. השלחים מחוברים לציר מרכזי ללא תושבות הנראות לעין, החללים בין משטחי השלח ללא יחידות רום מעניקות לגרם המדרגות תחושת ריחוף. אמיתי אריכא, מעצב ואומן ברזל, המשיך את הקו הנקי והעדין של המדרגות, ע"י עיצוב מעקה בעל קווים אופקיים עדינים, שביניהם שולבו פסלוני ברזל "מחייכים".

      דלת הכניסה, הניצבת בראש גרם המדרגות, עוצבה במיוחד לפרויקט עליית הגג. במסגרת הברזל, שמקיפה לוח זכוכית חלבית, חוזרים בעדינות רבה האלמנטים העיצוביים, שמופיעים במעקה. בידית שמחוברת ישירות לזכוכית, משולבת עוד דמות פיסולית קטנה בדמות "האדם החושב". דרך הדלת, שעיקרה זכוכית, עובר אור יום מרוכך אל פנים החדר, ובשעות החשיכה מוסיפה הילת האור מתוך בחדר ליופיו של הדק, עליו נשען גרם המדרגות, המובילות לעליית הגג.