זה בית שמחבק", מסכמת הדיירת את הדירה המחודשת שלה, הנמצאת ברחוב שקט בנאות אפקה שבצפון תל אביב. התיאור הפיוטי הזה מקורו באלמנט הבולט ביותר בדירה - קיר שצורתו כשל גל, המתחיל בדלת הכניסה, נמשך בציר אלכסוני ומתעגל לאורך הבית ומסתיים במסתור המקרר שבמטבח, בעברה השני של הדירה.
כאשר מדובר בדירה של 60 מ"ר אין זה מתמיהה שהמעצבת ורד שלמה, בוגרת בצלאל, אומרת כי האתגר שניצב לפניה היה להתגבר על "אווירת המחנק והקלאוסטרופוביה" ממנה סבלה הדיירת בדירה לפני השיפוץ. אווירת המחנק, כפי שתיארה זאת הדיירת, מקורה בחלוקה המקורית של הדירה, שכללה סלון ארוך וצר מול דלת הכניסה, שנתחם בקיר ישר ובו שורת פתחים לחדר שינה קטן, חדר אורחים, חדר אמבטיה ומטבח. לכך הוסיפה תקרת הדירה הנמוכה - 2.5 מ בלבד, האופיינית לדירות בבניין, שנבנה בשנות השבעים.
בשיפוץ, שביצע הקבלן שמשון גולן עברה הדירה הקטנה מהפך של ממש. קיר המסדרון הישר שחצה את הדירה לאורכה הוסר, וכעת עובר בין החלל המרכזי לחדרים קיר-הגל. הקימור הפנימי הראשון של הגל חובק את חדר השינה, ששטחו גדל בעקבות השיפוץ. בקימורו השני נפערה מבואה רחבה, ממנה נפתחות שלוש דלתות: לחדר האורחים, חדר האמבטיה וחדר השינה. המטבח, שהיה לפנים משמאל לדלת הכניסה, מוקם צמוד לסלון, בקצה השני של הדירה.
לא רק קיר הגל וחלוקת החלל מסייעים ב"הגדלת" הדירה - גם ריצוף נכון יכול לעשות הבדל: המרצפות שנבחרו הן בגודל 20X20 ס"מ מאבן חלילה בליטוש ידני. המרצפות הקטנות, מסבירה המעצבת שלמה, נותנות תחושה של גריד צפוף, שיוצר אשליה של חלל גדול יותר. המעצבת אף נמנעה מלקבוע גופי תאורה בתקרה, וגופי התאורה (אלקבס) מוקמו בקירות - כדי ליצור תחושת גובה רב יותר.
לאשליית הגודל של החלל המרכזי תורם גם החלון הגדול שמול דלת הכניסה, התופס את כל רוחב הסלון. הזגוגיות החומות במקור הוחלפו בזכוכית חלבית בגימור מט, המשובצות בחלונות ציר מחולקים (קליל). עלי העצים הסמוכים לדירה משתקפים בזגוגיות ומעמיקים את הגוון הירקרק והשקט המחבר את כל האלמנטים הבנויים בדירה.
כמו קיר הגל הנמשך ומחבר את חלקי הדירה, כך גם בבחירת הצבעים - הגוון הירקרק נמשך ומופיע בריצוף, בצבע הקירות, בסורגים המעוטרים (שלומי שלו), בחלונות ובעבודת העץ, שביצעה נגריית תולי. גוון העץ הוא מייפל מעושן, וממנו עשויים כל המשקופים והדלתות, המטבח, המדפים, הארונות והמגירות. ארונות המטבח מוסיפים לבן-שמנת לסכימה הבסיסית השקטה.
מול הגוון השקט של האלמנטים הקבועים ישנה התפרצות צבעונית בבדי הריפוד של הרהיטים והכריות הרבות שעליהם. "פה התחלנו להעיז ורצינו משהו שמח, פרוע", מספרת ורד שלמה. הבדים הצבעוניים (וילה מרוק) מופיעים בצבעים חזקים כמו ורוד-פוקסיה והמון חוטי זהב.
הצבעוניות והחום עולים מבדי הריפוד, ולא פחות מהספרים הרבים הנמצאים בדירה, בכל החדרים. "בית בלי ספרים הוא בית בלי נשמה", אומרת הדיירת. שלמה מספרת שכשהתחילה בשיפוץ הראו לה חדר מלא בארגזים מלאים בספרים שעד אז לא נמצא להם מקום. הפתרון שנמצא הוא נישות בנויות. בחדר השינה נבנו הנישות לספרים מעל המיטה ובצדה. בסלון - הספרייה מוצגת בקיר שלם כמעט של נישות, המקיף את הספה ומשתלב גם עם הספסל הבנוי שמתחת לחלון הגדול.
הנישות הבנויות החוזרות בכל החדרים איפשרו לא רק סידור נבון של הספרייה הגדולה, אלא גם ענו לצורך במקומות אחסון של תמונות ועבודות רבות נוספות שהדיירת בחרה שלא להציגן. כך מגירות האחסון שמתחת לספסל הבנוי, והנישות בחדר העבודה.
"לבעלת הבית וגם לי היה חשוב ליצור בית שלא יהיה "סינתטי", ולא נוצץ. שיהיה שמח וחי, ובעיקר - שישקף את אישיותה של הדיירת", אומרת שלמה.
תפקיד חשוב בכך ממלאות התמונות הרבות שבדירה, התלויות במקבצים. מדובר באוסף מיוחד ובעל משמעות; התמונות שבסלון השתייכו מלכתחילה לקבוצה אחת, והוחלט למסגר ולתלות אותן במקובץ. הן מוקמו זו לצד זו, רישומים לצד תמונות צבע, תוך יצירת קומפוזיציה חדשה. יצירות אחרות תלויות בחדר השינה, ואפילו בחדר האמבטיה.
"קודם רק חלמתי על זה - אבל עכשיו אפשר לרקוד בסלון", מסכמת הדיירת בחיוך לפני שיוצאים.