להלביש בית

את הבית בקיסריה שהועמד להשכרה כמות שהוא, כולל המצעים התואמים בארון, גילה הצלם שלנו תוך כדי חיפושיו אחר בית למשפחתו. ברגע שנחו עיניו על שכיית החמדה, שכבר היתה מעט מוזנחת, ידע כי יש לתעד אותה לפני שתיעלם כליל והתמונות הללו הן העדות האחרונה, למעט תמונות תקופתיות מעטות שנמצאו אצל קרובי משפחה, להילת המסתורין האופפת את הבית עד היום, גם לאחר השיפוץ.

במקום להרחיב את הדיבור על שימור מושכל ותרבותי גם של עיצוב פנים ולא רק של בתי "העיר הלבנה", כדאי לעיין בדברים שכתבה יעל טבת בקטלוג שהפיקה לזכרה של לולה בר: "לולה, שהלכה לעולמה והשאירה תלמידים ופרסים וקרנות, לא יכלה להשאיר את הנכס הכי גדול שהיה לה, ושבזכותו התפרסמה, הסגנון".

הבית בקיסריה תיפקד כבית קיט בנוסף לדירה בתל אביב. אחייניתה מספרת כי הקפידה, ביחד עם בעלה, דולפי, לבלות שם כל סופשבוע, שכלל כמעט תמיד אירועים חברתיים, ארוחות ערב וקונצרטים אינטימיים. ככלל, האופנאית האגדית שעבדה שעות רבות בכל יום, מצאה זמן לחברויות קרובות, התנדבות ותרומות רבות יחד עם בעלה, וכמובן לתחביבים האהובים עליה, ספורט, מוזיקה וברידג’.

הבית שנבנה בשנת 1972 מאופיין במראה ים תיכוני עם אזכור לאמת המים בקיסריה. החדרים רחבי ידיים ומכל חדר אפשר לראות את הים. עיצוב הפנים משלב מסורת וחדשנות כאחת, בפרשנות מוצלחת וירידה פרפקציוניסטית לפרטים. הבית, שאינו אחיד בסגנונו, שואב השראה מובהקת מתרבות שנות השבעים, לצד עיצוב ייחודי וקומפוזיציה ערוכה היטב.

דורה גד, אבן דרך נוספת בעולם העיצוב הישראלי, שהלכה לעולמה אף היא לפני זמן לא רב, כנראה תרמה את תרומתה לעיצוב הפנים של הבית מתוקף היותה גם חברה וגם שכנה. לולה בר עצמה דאגה לאסוף את הרהיטים והפריטים הנלווים ממקומות שונים ובעיקר מאירופה.

חדר השינה הוא אחד החדרים המעוררים השתאות. הטפט, המצעים, כיסוי המיטה והווילונות בדוגמת ענק זהה ועזה בצבעי כחול (אחד הצבעים האהובים על בר), תכלת ולבן בולטים ברעננותם - הובאו כנראה מצרפת., הם משתלטים על החדר באופן עליז, אופטימי ותזזיתי כאחד, הסותר דעה קודמת על סטים תואמים בבתים אנגליים מסורתיים. תמונות של הארון כפי שנעזב לאחד פטירתה של בר מראות מדפים מסודרים למשעי הנושאים כמה סדרות של מצעים זהים להחלפה. כמעט מכל פינה ובמיוחד מהמיטה, אפשר לשלוח מבט אל החצר רחבת הידיים הפונה לים.
הדלת המפרידה בין חדר השינה לחדר ההלבשה נטולת משקוף ומגיעה מרצפה עד תקרה, עובדה המדגישה את העיסוק בקנה מידה האופייני גם לשאר הבית.

חדר האורחים לבן לגמרי. קרמיקה לבנה מובילה לבמה עטוית שטיח לבן, ספות לבנות ונקודת צבע עזה - ספה כתומה המדגישה את המונוכרומטיות הבוהקת. מנורת כרום מרהיבה ברוח שנות השבעים מהווה גם היא נקודת מרכוז וניגוד לריהוט המסורתי של ספות לבנות עם סיומת של גדילים מוזהבים.

האור החודר לחדר מגיע לא רק מהחלונות הגדולים המשקיפים לחצר אלא גם מתקרת הקשתות המאזכרת את אמת המים של קיסריה ומאפיינת את הבניין, פנים וחוץ.

הכניסה לבית מקבלת פנים אחרות לגמרי בזכות טפט מוזהב (צבע נוסף שהיה אהוב על בר במיוחד) המכסה גם את מבואת שירותי האורחים וחדר השירותים עצמו. הטפט משולב עם ברזי זהב תואמים בסגנון ארט דקו ועליו תמונות ודמויות "אוריינטליות".

הזהב מופיע גם בחדרי האמבטיה בדמות ברזים מצופים הבולטים על רקע אמבטיה בצבע ורוד סלמון בתוספת אריחים לבנים בדוגמה שכמותה נראית כיום במיטב התערוכות והחנויות.

חדר אמבטיה נוסף ופרטי, צבעוני מכף רגל ועד ראש, יוצא מחדר העבודה שבירכתי חדר השינה. חדר זה שונה לחלוטין, מחופה ומרוצף באריחי קרמיקה קטנים וססגוניים בגוונים עזים של צהוב, אדום וכתום.

גם המטבח לבוש בקפידה, אך צנוע ופשוט בתכנונו הפונקציונלי ובהרכב החומרים והגוונים. הקרמיקה, בדוגמה אופיינית לאותה התקופה, מחפה את הרצפה, נמשכת ועולה עד לתקרה עם אתנחתה למסגרת חלון שממנה מציץ דקל התואם את הקרמיקה בצבעיו. את חליפת המטבח המוקפדת משלימים ארונות אלגנטיים מפורניר בשילוב נגיעות של פורמייקה לבנה המהווה חלון הגשה והצצה לפינת האוכל, שהובאה מספרד. את האור הטבעי המציף את הבית מרכך מבחר הוויטראז’ים שנוצרו בידי אומן ויטראז’ ישראלי.

הבית המטופח עוקב אחר אישיותה של לולה בר, הן כאופנאית ויוצרת והן כאשה פרטית בעלת טעם וסגנון ייחודי. הוא חושף מעט או יותר מהאהבות שלה, אבל בעיקר, את ההקפדה האין-סופית על פרטים, פריטים ויצירת התמונה השלמה.