"מאז המצאת הג'מבו אין יותר עיצוב מקומי. הכול נגיש וקרוב. בכל נקודה בעולם מורגשת הזיקה הבינלאומית". על דעתו זו של יהושע קסטיאל, אין כמעט חולקים, אך לא תמיד היו אלה פני הדברים, במיוחד בישראל.
על הצטרפותה של ישראל למפת העולם והתקדמותה בתחום העיצוב שמעתי מפי האחים משה ויהושע קסטיאל, ממובילי העיצוב בישראל, פיתחו וקידמו את מפעלו של אביהם, שהיה הרפד המועדף על רוב האדריכלים הוותיקים והידועים במאה ה-20 . האב נחשב לקוסם, המסוגל לבצע יש מאין, במיוחד בשנות הצנע בהן הביקוש היה קטן, ואפשרויות היישום היו מוגבלות לאמצעי ייצור וחומרי גלם בסיסיים בלבד.
עד לפני כשלושה עשורים היינו מדינה סגורה הרבה יותר, הייבוא היה מועט, הן של ריהוט מוכן, והן של חומרי גלם איכותיים ומיוחדים. התנאים חייבו את משפחת קסטיאל להמציא רעיונות מקוריים, שחלקם "הושאלו" מהתעשייה הצבאית, אשר שהייתה, בשל הנסיבות, מפותחת יותר מכל ענף יצור אחר במשק הישראלי. על אחד מרעיונות אלה, התזת שאריות זכוכית בחיבור לייזר, רשום פטנט עולמי. במשך שנים היו שני האחים נוסעים בעולם, מסתכלים בחמדה על חנויות עיצוב ורהיטים, וחולמים, שיום אחד יוכלו לייצר בישראל רהיטים איכותיים, לאו דווקא לייבא.
בעודם צוברים ידע וניסיון, נפתחה בשנות השישים החנות הראשונה לרהיטי יבוא, "דניש אינטריוס", שלתקופה ארוכה הייתה החנות הבלעדית, ומשה עבד בה במשך כשש שנים, לפני שהצטרף לעסק המשפחתי. במקביל, המשיכו בקסטיאל לשרת את האדריכלים המובילים, ולספק להם רהיטים לפי הזמנה. הביקורים באולמות עיצוב ותערוכות בעולם הבהירו להם שעל מנת להביא את העיצוב לקהל הרחב, לא לאדריכלים בלבד, עליהם להקים אולם תצוגה, שבו ניתן יהיה לחשוף את המכלול וליצור יחסי גומלין נכונים בין כל הפריטים המוצגים.
לא לוקחים 'רברס'
השאיפה לשלמות צורנית, והדאגה שמא יחסרו פריטים, הביאו אותם לעיצוב מוצרים, שתוכננו הן כמענה לצורך של לקוח והן לשילוב בעיצוב החללים בבניין של קסטיאל, ברחוב וולפסון 9 תל-אביב.
במשך תקופה ארוכה היו כל המוצגים באולם התצוגה פרי יצירתם של האחים קסטיאל, והתוצאות הוכיחו ש"התנסויות אלה הן המכללות הטובות ביותר" כדברי יהושוע. מאוחר יותר החלו להציג עבודות של מעצבים ואדריכלים. אילן פיבקו היה הראשון, ואחריו באו נוספים. החיבור עם אלכס מייטליס החל לפני כשש שנים, והביא למערכת יחסים מיוחדת, יעילה ומועילה: האחים קסטיאל מציעים מצבור של ידע מעשי, יכולות ביצוע והבנה טכנית בעיצוב, ואלכס תורם את חלקו ברעיונות חדשים, תפישת פרופורציות חדשה ומעל לכל, פוריות רעיונית, שנותנת מענה מעשי לכל צורך או בעיה.
"אצל אלכס אין עיצוב של שולחן שרטוט. הוא לא מתחפר בתוך עצמו, וגם לא 'לוקח רברס' כשמתעוררת בעיה, אלא פשוט שולף רעיון חדש", כך מתארים האחים קסטיאל את דרך עבודתו של אלכס. ואמנם, דרך יצירתו של אלכס, לא מתנהלת בחלל ריק, אלא כתשובה לצורך אמיתי, תוך התאמה לכל התנאים, בדיאלוג הגיוני עם שאר הפרטים סביב וליכולת ביצועית יעילה.
מעבר לכישוריו העיצובים אלכס הוא גם טכנאי רהיטים מעולה, ובלשונם של האחים קסטיאל: "העיצוב של אלכס לא מזיע, ואין בו אינוס". הקשר בין אלכס לקסטיאל מבוסס על פגישה שבועית קבועה, אותה הם מכנים "ועדת קישוט". את הפגישה הם מתחילים בשיחת חולין על ספל קפה של בוקר, ומהר מאד עוברים ל"תפירת" עיצוב חדש על פי מידות של: דרישה, צורך, רעיון או הצעה של אחד מהמשתתפים. בשלב זה מתחיל פינג פונג רעיונות וסיעור מוחות שבסופו, לעיתים אחרי שעות, ולפעמים אחרי עשר דקות, נולד עיצוב חדש שמועבר מיד למחלקת הפיתוח של קסטיאל, ורק אחר כך עומד למבחן הקופה. פיתוח המוצר הוא הראשון בסדר העדיפויות, למרות שבין העיצובים המוצעים יש כאלה שמקדימים את זמנם, והם נגנזים, ונשלפים במועד מאוחר יותר.
האם גודלם המופרז של חלק מהרהיטים הוא מגמה עיצובית?
"הרהיטים מותאמים לחלל של אולם התצוגה, והם בגדר המלצה. כל רכישה מתבצעת "לפי מידה", שעל פיה גם נקבע המחיר."
חברות עיצוב עולמיות נוהגות להציג קולקציה חדשה אחת לשנה, או מקסימום פעמיים בשנה, ואילו הקולקציה בקסטיאל מתעשרת מידי שבוע בפריט חדש, למה?
"השוק הישראלי בכללו קטן מאד, ומספר הלקוחות, שיכולים להרשות לעצמם לרכוש רהיטים מעוצבים ועשויים לפי מידה, הוא מצומצם. כל אחד מאותם לקוחות רוצה להיות שונה ומיוחד, ולהרגיש, שהרהיט עוצב במיוחד עבורו. כמו שמסביר יהושע: "העולם היום נהנה וסובל מ'איקאיזיציה' - סדרות של רהיטים, שיכולים להתאים למקומות שונים, אך לא יכולים לתת תשובה, למי שרוצה להיות שונה ואחר."מסתבר, שאיקאה, הרחוקה כל כך בתפישתה מזו של קסטיאל, משפיעה גם עליו, ואילו מאלכס היא מוציאה רק את הטוב."
