למסעדת 'איזדורה' השוכנת בראשון לציון לא מגיעים במקרה. סביר להניח שלא חלפתם לידה בטיול ערב רומנטי, ראיתם מבחוץ, התרגשתם ונכנסתם. זה פשוט לא יקרה. כלומר, ההתרגשות אולי כן, אבל השאר לא. כי גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שאפילו בראשל"צ יש זוגות מאוהבים וחרמנים, שמסתובבים בלילה ליד בניין העירייה, אין סיכוי שמישהו מהם יזהה את פתח המסעדה.
קירות גבס שחורים, חלונות אטומים ווילונות בגובה של 7 מ', לא משאירים סיכוי לראות משהו מבחוץ או מבפנים. אבל כשהווילונות המונומנטליים נפתחים, מתגלה הקסם, כמו מסך שעולה על הצגה בתיאטרון, או מונולוג על הבר של האדריכל המתכנן, אילן פיבקו.
"בדיוק כשהציעו לי לתכנן את המסעדה, ביקרתי במילאנו בתצוגה של דולצ'ה וגבאנה, והם הציגו שם שנדליר זכוכית מנופחת ביד, ענקית, בצבע כתום, עם ערימת תפוזים מתחת. וזהו, באותו רגע ידעתי שזה יהיה הפיבוט של המסעדה. אמרתי לבעלים, תראו יש כאן משהו שיעלה לכם המון, 56,000 יורו, אבל את כל השאר אני אתכנן לכם ממש בזול", צוחק פיבקו על כוס קאווה קריסטליאני עם תפוזים כמובן.
הצבע הכתום של השנדליר הממוקמת במרכז החלל ומשתלשלת מגובה 7 מ' (!), חוזר בשני קצוות החלל הצר (5 מ') והארוך (30 מ'). בקצה אחד תלויים וילונות בזהוב-כתום ובברק משי, המאפשרים סגירה לחלל VIP ומצד שני תפוזים בתוך אגרטל זכוכית ענק, ספה כתומה ועבודת וידאו של עידו גוברין וליאורה בלפורד, שגם בה בולט הכתום. בווידאו מוצג ריקוד חושני, זורם ואפל שמתקשר כמובן לאיזדורה דנקן (על שמה קרויה המסעדה) ולשחור של הקירות.
"כל הריחות הטובים של החטא מתמזגים בשחור עם הכתום. משהו סקסי", מסביר פיבקו וקשה להתווכח איתו, במיוחד כשאנו שעונים על בר משקאות משיש שחור, הממוקם על רקע טפט קרוקודיל אפור-שחור, שיורד עד לרצפת בטון שחור מוחלק. הזמנו סושי טרי ומצוין: דוזו-ילו טייל, גזר, מלפפון, אבוקדו ובצל ירוק עטוף בטוביקו ונגירי טונה אדומה. באמת לרגע שכחתי שאני בראשון לציון. וזאת ההצלחה של המקום. כמו אליסה בארץ הפלאות או פיבקו בארץ הווילונות, אתה יכול לעבור מבעד לווילון ולהגיע לעולם של פנטזיה, מסתורי, חושני ואפל.
אבל המשחקיות הזו קשורה גם באיפוק וביחד הם מרכיבים את "חשיבותה של חוסר הרצינות" - עיקר תפישתו העיצובית של פיבקו. "רוב האדריכלים בארץ הם או שריד עתיק למודרניזם - כל כך רציניים בלי טיפת הומור, או צעירים ומתלהבים שרוצים להגיד בבת אחת את כל מה שהם יודעים על עיצוב ואדריכלות". ופיבקו? הוא מין פיטר-פן סקרן ושובב, שאולי לא התבגר, אבל בהחלט יודע מתי די ומה הוא רוצה. למשל נתח אנטריקוט (מדיום רר) ברוטב יין אדום עם קרם תפו"א ומח עצם. אני קצת יותר צמחוני, הזמנתי ניוקי מעודן עם בייקון ואפונה טרייה בקרם שמנת פרמזן ושמן כמהין.
מעל שנה חלפה מהיום שבו נפתחה המסעדה, בליווי קולינרי של השף חיים כהן, ועד היום, כשהשף הראשי הוא בני אשכנזי. לצד התפריט שהתחלף, מעניין לגלות שמבחינה עיצובית דווקא לא הרבה השתנה במהלך השנה. פעם היו על כל שולחן דרקונים מחרסינה שהציב פיבקו, אבל כדרכם של דרקונים בעולמינו הם נכחדו.
לעומתם, בהתאמה לשינויים שעבר התפריט, נוספה על הבר ויטרינת סושי, שלא היתה שם קודם. לשאלה איך הוא מרגיש למראה התוספת לבר, עונה פיבקו: "מקום זה כמו ילד - עד שהוא יוצא אכפת לי מכל דבר, אבל אח"כ יש לו דינמיות וחיים משלו ואתה לא יכול לכפות עליו דברים. בכל זאת זה יפה לראות שהמקום לא עבר מהפיכות וטוב לו כמו שהוא". מסתבר שגם אחרים חושבים שהוא טוב כמו שהוא, ואיזדורה בעיצובו של פיבקו זכתה השנה להיכלל בספר המסעדות המעוצבות של Caffè Ristoranti 2 האיטלקי לצד מסעדות בעיצובם של אדריכלים ידועים מהעולם, כולו כמו, טדאו אנדו ופאביו נובמברה.
אנחנו מזמינים קינוחים: עוגת גבינה "ניו יורק" בליווי פירות יער וטוויל שקדים וטריק שוקולד וברולה פיבקו שומר על הגזרה ורק טועם. "פעם הייתי עושה מסיבות מטורפות מבשל בעצמי ומזמין המון אנשים. היום זה כבר פחות מעניין אותי ואני מעדיף לשלוח אותם לאכול במסעדה. ואם תפתח את המקרר שלי אתה לא תאמין מה תמצא. אין לי שם כלום, חוץ מאקטימל. לא יודע מה קרה לי אבל התמכרתי. אני שותה כ-15 בקבוקונים ביום. מרוב שנהייתי מכור התחלתי לחשוש שאולי זה מסוכן לשתות כמות כזאת של חיידקים, אפילו שהם ידידותיים. אבל מהחברה הרגיעו אותי אמרו לי שזה בסדר, מה אתה אומר?"
'איזדורה', רח' הכרמל 20, מתחם גן העיר