וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לא נפתח בקלות

דקל גודוביץ

8.9.2007 / 13:00

בית תל אביבי שכלפי חוץ מסתגר מאחורי חומות של טיח ומבפנים פתוח אל גינת עצי פרי ובריכה

הבית החדש, שתכננו קימל-אשכולות אדריכלים, באחת השכונות היוקרתיות של תל-אביב, משקיף על פינת הרחוב השלווה. כלפי חוץ הבית מסתגר מאחורי חומות של טיח ורק מציץ-נסתר מבעד למשרביית העץ שבפינה הדרומית. גם מי שיתאמץ להציץ, לא יגלה דבר על המשפחה, הורים ושלושה ילדים, ועל מה שקורה בחדריהם הפנימיים, כי המשרבייה (עץ ארז ביצוע וויטסון יוגב בע"מ) היא מעטפת, המגוננת מקרני השמש ומעיני זרים, וסוככת על חדר המדרגות שבפנים הבית. הבית, על חלליו הפנימיים, פונה אל גינה קטנה עם עץ הדר מוקף ערוגת פרחים, עץ ליצ'י מוקף רקפות ובריכה שחייה באורך של 16 מ'.

למרות המופנמות הזאת, הושקע מאמץ רב בעיצוב החזית, שפונה לכיוון הרחוב. הכניסה מדלגת על משטחי מדרגות מרחפים מעל מפלי מים כמו היו "הבית על המפל" של פרנק לויד רייט. הם מובילים אל דלת הכניסה הרחבה, שעשויה עץ, וממשיכה בקוויה האופקיים והארוכים את קווי המשרבייה שבחזית הדרומית, היוצרת פינה ניצבת להמשכה בחזית המערבית. לעומתה, נמשך הקיר המטויח מהצד השני בקו מקביל לקו הרחוב הדרומי.

פינת הרחוב, שאינה ישרה, יוצרת הסטה עדינה, שממסגרת את הדלת במעטפת כפולה בחזית. אבל רק מי שייכנס לבית ויעלה במדרגות, יוכל לראות, שמאחורי המשרבייה יש מעטפת נוספת שלישית - קיר זכוכית בפרופיל בלגי. כל המעטפות מנותקות זו מזו, ואפילו המדרגות מנותקות מהקיר ב-5 ס"מ.

בלי להשאיר עקבות

מבואת הבית היא חלל גדול, המייצר רגע של התבוננות בכניסה. יועצי פנג-שואי יגידו שהמבואה, על הקיר התלוי באוויר מולה והציור שעליו, מרגיעים את האנרגיה הפורצת לבית. אחרים יגידו שזהו ביטוי לתפיסה התכנונית, כמו שאומר איתן קימל: "הבית לא נפתח בקלות".

הגינה השקטה הפנימית והמטופחת לא נגלית מהמבואה, אלא מבצבצת בלבד. רק אחרי המבואה היא נגלית כמו הייתה קודש הקודשים, שלא כל אחד רשאי לראות, ונדרשים שלבים רבים כדי להגיע אליו. אבל כשהגינה נגלית, זה נעשה באופן טוטאלי: כל החזית היא 20 מטר של קיר זכוכית מהרצפה עד התקרה בפרופיל בלגי עדין, שכמו מנסה להיעלם אף הוא בשקיפות מושלמת, בשקט מבלי להשאיר עקבות. אפילו פינות הקיר נגמרות במפגש של שתי זכוכיות, ולא בפינה עם פרופיל.

אין דבר, שמחזיק את החזית השקופה מלבד עמודי פלדה עדינים של 10 על 10 או 20 על 20, וגם הם מנותקים, ומייצרים מרחב חופשי ושקוף. אפילו הוילונות התביישו בעצם קיומם, והתגלגלו ונעלמו בתוך נישות בתקרה הפנימית. ובכל זאת, מי שיחפש קירות, יגלה בצד הצפוני המרוחק מעין אילתור על קיר, שניצב במרכז קיר הזכוכית. זהו, למעשה, קיר דק של "וילהבורד", שבנוי ממש כאילו היה זכוכית, שיושבת בפרופיל הבלגי.

שני צידיו של הגשר

החזית השקופה נועדה לטשטש את הגבול שבין פנים וחוץ, ובכך להגדיל את ששת המטרים של רוחב חדר האירוח. גם ריצוף הטרוורטין ממשיך מפנים לחוץ ועוזר להגדלה. זה אותו ריצוף, אלא שבחוץ הוא ללא ליטוש, הברקה וסתימת חורים (ואם בחורים מדובר, כדאי לשים לב לגופי התאורה, שכמו נחתכו ונקרעו מהתקרה בעיצובו של אינגו מאווה, ובהשראת האמן פונטנה).

כשהשקיפות הזו מקיפה משלושת צידיה את פינת האוכל באופן בולט של 2 מטר כלפי החוץ, היא הופכת מחזית שמטשטשת גבולות לחזית שמגדירה חללים. כך מקבלת פינת האוכל ביטוי מובהק של ישיבה בחממת חורף אנגלית בלב גן פרטי. קירות המטבח, שליד פינת האוכל, חופו בזכוכית (שקופה, כמובן), ומשטח האי שבמרכז עשוי טרוורטין כמו הריצוף.

השקיפות חוזרת שוב במעקה הקומה השנייה והמדרגות, הבנוי מזכוכית 51 מ"מ נקיה ללא פרופיל. המדרגות מובילות למרתף עם חדרי שרות וחדר ביליארד, קולנוע וסטודיו כשר.

בקומה העליונה ממוקמים חדרי השינה. מהמרפסות הפנימיות המובילות אליהם יכולים בני המשפחה להשקיף על הכניסה ועל באי הבית. חדר ההורים נמצא מצידו האחד של הגשר שמעל המבואה, ושני חדרי הילדים מצידו השני. בכל חדר יש גלריה פנימית, המשמשת כפינת אירוח קטנה והמיטות במשטח התחתון. בחדר ההורים משמשת כוננית במרכז להסתרת טלוויזיית הפלזמה הנחבאת בתוכה.

מנותקת האמבטיה

בחדר הרחצה מנותקת האמבטיה מהרצפה על שני לוגים של עץ גושני כאזכור מרוחק של הניתוקים החוזרים בבית. יחידה נוספת לילד הבוגר בנויה בעליית גג האבץ, ויש מעלית מקשרת את כל קומות הבית.

הגוון השולט בבית הוא חום-קרם בהיר. ריצוף האבן ופרקט העץ, הקירות, פרופילי העץ הפנימיים של החלונות, הריהוט, השטיחים ואפילו המגבות והתמונות- כולם בגווני חום-צהוב-קרם. על רקע זה בולטים אלמנטים בודדים בגוון שחור או אפור, כמו היו קווי עפרון על נייר שרטוט בהיר. המטבח, חדר הרחצה של הילד הגדול, גג האבץ, שלד הפלדה וספי החלונות העשויים כולם פלדה 10 מ"מ.

תאמרו מעט מדי צבע, תאמרו שאת הצבע והחיים מכניסים הגינה והאנשים, כך או כך, זה לא עניין של שקיפות, זו שאלה של השקפה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

איך הופכים אריזת פלסטיק לעציץ?

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully