בתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל בראשות עמי דרך, שננעלה לפני כיומיים, מוצגים כמה פריטים מעניינים בתחום האזרחי, מלבד הפריטים הצבאיים עליהם כתבתי בעבר (ראו קישור). חלקם מוצלחים במיוחד והסטודנטים העומדים מאחוריהם, מתגלים לא רק כבעלי רעיונות מבריקים, אלא גם כבעלי אמירה, שמנהלת דו שיח עם החברה שמסביבה ולמגמות האופנה. כל זאת אף שלעיתים חלק ניכר מהעבודות מושפע באופן קיצוני מדברים שכבר ראינו, בעיקר מקבוצת העיצוב היצירתית והמשפיעה "דרוך דיזיין" ההולנדית.
ובכל זאת, איך אפשר להתחיל בלי פוליטיקה, מלחמה וקצת אבק שריפה מעוצב. "קונפליקט" של אביעד גיל, היא מערכת שלמה של ריהוט ועיצוב, המושפעת מביטחון וממעצב העולם הגדול, פיליפ סטארק. כפראפרזה על מנורת הקלצ'ניקוב היוקרתית שיצר סטארק, עיצב גיל גוף תאורה מעץ לא מהוקצע ואהיל מבד פלנלית. השימוש בפלנלית מוצלח במיוחד, ודווקא העץ הפשוט עושה עוול לעבודה. ניגוד בין חומרים יוקרתי לעומת פשוט - היה יכול לתרם לעבודה. גם קוביות הבטון המוכרות ממחסומי השטחים, הופכות כאן למוצר ביתי חביב וידידותי למשתמש בחומר נעים לישיבה הכולל גם אוזניים כתומות במקום אוזני הפלדה היוצאות מהבטון.
השימוש בספוג לצד וריאציות על תולדות העיצוב תופס מקום נרחב בין העבודות. כך למשל foam follows function, הוא ספסל עשוי ספוג ועליו מושב עליון מדיקט דק, ששוקע לפי היושב עליו. הניגוד בין החומר הרך לעץ הקשה שמוכן להתעקל לפי היושב עליו, יוצר הפתעה נעימה. שלומי דניאל לוקח את הספוג לתחום הייצור ומייצר כסא ביציקה אחת שלמה, שהמיוחד בה הוא שאזור הישיבה והמשענת רכים, ואילו המסגרת הקונסטרוקטיבית קשיחה. אם מסתכלים טוב רואים שזו למעשה עוגה שתפחה וגלשה מעבר לתבנית.
עוד בוואלה!
חומר פולימרי הקרוב ברוחו לספוג משמש את חגי זכאי ליצירת כלים. התהליך שבו מיוצרים הכלים מתבנית קלקר עליה יוצקים את החומר הפולימרי, גורם ליצירת מראה ה"קרושה" המהפנט של הכלים. מלבד יישומים פשוטים להנחה על השולחן לתצוגה, ניתן גם להפוך את הקערה על פיה פשוטו כמשמעו, ולהפכה לאהיל, שבין חירוריו בוקע האור.
חומר אחר שנעשה בו שימוש מעניין הוא זכוכית רב שכבתית (טריפלקס), שהכל נעשה בה הפוך. ראשית במקום הזכוכית הרגילה שמגיעה בשתי שכבות זכוכית וביניהן שכבת סיליקון, כאן נעשה inside-out והסדר השתנה. שתי שכבות סיליקון מחזיקות ביניהן שכבת זכוכית. הפלטה הזו מגיעה בכל גודל שהלקוח רוצה והיא, לא תאמינו, תהפוך למפת שולחן בידו של הלקוח עצמו. כלומר, עליו לקחת פטיש כבד ולהתחיל להכות בזכוכית, לנפץ אותה לרסיסים וכך להגמיש אותה. כשרמת השבירה מספיקה אפשר לפרוש אותה על השולחן ולאכול. חבל שהפטיש לא מוצג, כי בעבודה דומה ששמה do hit של "דרוך דיזיין", יש קובית נירוסטה בסיסית שהופכת לכסא בעיצוב עצמי בעזרת פטיש כמובן, שנמכר ביחד עם הקוביה כחלק מהגימיק.
בכלל בעולם טרנסג'נדרי של היום אין למוצרים סימני היכר ברורים המובנים לכולם וכל דבר יכול לשמש במגוון תפקודים כמו היה "בחורית"- גם גבר וגם אשה, כשהעקרון הוא לתת למשתמש לעצב בעצמו את המוצר ולהחליט איך להשתמש בו מתוך מגוון האפשרויות. FUHAM של גלינה דיין הוא גם שולחן וגם מפזר חום, הפולט את החום מבין שתי הפלטות של השולחן. האם בכלל צריך הוראות שימוש לריהוט הרחוב המעוקל של ליאת נאמן "אתנחתא"? קשה לדעת מה אפשר או מותר לעשות בו- לשבת, לשחק בכדור או רק להסתכל כאילו היה פסל חוצות. גם כיסא "XYZ של גאולה בן ישראל הופך במצב מקופל ושטוח ליצירת אמנות לתליה על הקיר. אתר האינטרנט הקהילתי-שיתופי שבנה פליקס פרידמן הוא אולי שיאה של המגמה העכשווית. הגולשים הם היוצרים ומשתפים בתוכן. למשל שולחן זכוכית העומד על פומפות לפתיחת סתימה. ואפשר כמובן להוסיף תגובות ורעיונות. כי אתם הקובעים איך יראה העיצוב של המחר.