בפינות האפלות שלה

שימוש בחלל הקיים מתוך ניסיון לשמור על רעיונות מהדירה המקורית - זו היתה המחשבה שהנחתה את עיצובה מחדש של דירה תל אביבית, מספרת האדריכלית, טולה עמיר. “כל השינויים הם תוצאה של הקפדה על צרכים, כפי שהוגדרו על ידי בני הבית, ושל החשיבות הרבה שהוקדשה לאור ולאחסון”, היא מסבירה. “שיתוף פעולה מחד גיסא וחופש פעולה מאידך גיסא הם שהובילו לשביעות רצון מהתוצאה”. (קבלן: נסים בוגנים).

התחשבותה של עמיר בדרישותיהם של בעלי הבית בולטת מיד עם הכניסה לדירה, ששטחה כ-160 מ”ר. אז מתגלה חלל גדול ובו כמה פינות ישיבה פורמליות ולא פורמליות המתאימות ליחיד, לזוג או לקבוצה, בהתאם לצורך ולמצב הרוח. השילוב של ריהוט ישן ששופץ ורופד מחדש לצד פריטים מקוריים תרם לאופן חלוקת השטח.

שלוש אטרקציות מצויות בחלל זה: חדר אירוח מוסווה, דלפק רב שימושי באורך שישה מטרים וחצי וקיר נמוך שתפקידו הן להפריד והן לחבר בין המטבח לסלון. 

חדר האירוח מוסווה ונראה חלק אינטגרלי מן הסלון, כתוצאה מכך נשאר המרחב פתוח ככל האפשר. קיר חלקי מסתיים בגובה של כחצי מטר מעל הרצפה ומותיר רווח שתחתיו הושמה ספה-מיטה. הספה המרופדת בבד בגוון אדום עז חצי-מבריק ועליה כריות בגוון דומה (עילית), מונחת כך שחציה פונה לפינת הטלוויזיה וחציה לפינת העבודה בדלפק. ביום-יום משמשות שתי הפינות לרביצה והתרגעות, אך עם בואו של אורח מזדמן, משיכתה של הספה לכיוון הטלוויזיה מאפשרת שימוש בכל אורכה ויוצרת מיטת אירוח. קורה מונמכת בקטע זה של הסלון, לכל אורכו עד המטבח, נועדה לתליית וילון שאמור להיות פתוח בשגרה וסגור בזמן אירוח.

הדלפק הארוך, כמו מרחף, נועד למגוון פעילויות. משולחן לארוחה קלה, דרך פינת התרגעות ללגימת קפה ופטפוט ועד פינת עבודה, מדף לחפצי נוי ועוד. זוהי אחת הפינות הדינמיות שבה משתמש כל אחד מבני הבית כראות עיניו.

הדלפק עשוי פלטות שיש בגוני חום ולבן שנועדו (כמו הריפודים האדומים של הספות) לשבור את הניקיון של רצפת הבטון האפורה והטיח הלבן. הדלפק בנוי חלקים מתפרקים שהסרתם מאפשרת גישה נוחה לחלון הגדול שמעברו.

החלון, לאורכו של הדלפק ולכל גובה הקיר, מקורו במרפסת שנסגרה. תפקידו לשטוף את הדירה באור טבעי ולפתוח אותה כלפי הנוף. מרווח שנוצר בתקרה, שרוחבו כרוחב הדלפק, איפשר בנייה של חלון עילי וחדירת אור טבעי גם מלמעלה. תריסים ונציאניים (סקסון) חיצוניים מאפשרים משחק עם האור בהתאם לשעות היממה ולמזג האוויר.

המטבח, כמו יתר הפונקציות בחלל הציבורי, פתוח לחלל ורק קיר נמוך משמש מחיצה, שתפקידה להסתיר את מקומות האחסון והבישול (נגרות, במטבח ובכלל, חיים ויצמן). אזורי שירות ובהם מכונת כביסה, מכונת ייבוש, כיור שירות ושטחי אחסון, שחושבו במדויק על פי חפצים מסוימים, הוסוו בתוך ארונות לצדי המסדרון המוביל לחלקים הפרטיים בדירה. השימוש בארונות אלו נעשה לרוב בשעות שבני המשפחה נעדרים מהבית ולכן אינו מפריע. ככלל, כל עמוד, גומחה או חלל שאינם מנוצלים הוסבו מיד לחללי אחסון המצויים בדירה לרוב.

שני מסדרונות מקבילים יוצרים הפרדה מוחלטת בין השטח הציבורי לשטח הפרטי בדירה ובין חדר ההורים לחדרי הבנות. האגף הפרטי אינו רק צדדי ונסתר מהעין, אלא נבדל מהחלל הציבורי גם באווירה ובחומרים. באזור זה הפינות פרטיות יותר וכך גם החומרים שנבחרו, אשר נועדו להגביר את תחושת החום והאינטימיות. רצפת הבטון מתחלפת בפרקט אלון ובכל סף חדר פס שיש (הד לאותו שיש מהדלפק בסלון) שכמו מצהיר על הכניסה. חדר האמבטיה של ההורים גדול במיוחד וכולל חדר מרכזי שבו אמבטיית ענק מפנקת וחדר שירותים ומקלחון נפרדים.

מחשבה רבה הוקדשה לשילוב בין אור טבעי למלאכותי בדירה. האור הטבעי נוצל במלואו תוך כדי שמירה על הפתחים של הדירה
המקורית. משחקים מתוחכמים באור טבעי מאפשרים את החדרתו דרך כמה חדרים עד לפינות האפלות ביותר בדירה באמצעות חזרה של קירות זכוכית חלבית ודלתות משולבות זכוכית על פי דוגמה שעיצבה עמיר. עם זאת, בכל מקום שחודר אור טבעי ישנו גוף תאורה נסתר שתפקידו לשמש תחליף בזמן החשיכה. גופי התאורה (דורם) והשימוש בהם תוכננו באופן שמאפשר שילובים שונים של משחקי אור וצל בהתאם לצורך.

עיצוב האווירה הושלם בעזרת דגשי תאורה שתפקידם להגדיר את החלל בשעות הערב והלילה.