חלל ריק מלא תוכן

"אנחנו לא מאמינים בקופסאות ריקות אותן יש למלא ברהיטים". זו תפיסתם של האדריכלים ליאני ופריצקי. את מלוא משמעותה אפשר להבין בווילה, שעיצבו השניים אי שם באזור השרון, שבה אדם עומד מול חלל ריק מרהיטים, וחש כאילו הוא מלא. אבני הדרך, שהנחו את האדריכלים ביצירת חלל עם תוכן היו: שימוש בשלשה סוגי חומרים בכל הבית, ליצירת האחידות, חלוקת החלל באמצעות מפלסים ושילוב נכון ומדויק של אלמנטים קונסטרוקטיביים ודקורטיביים כגון: הפטיו, האח, הקירות העבים והשימוש בנוף כתכתיב.

החווייה מתחילה בכניסה הראשית לבית. לכאורה, דלת כניסה סטנדרטית, אשר נפתחת כלפי חלל גדול ומרשים בהיותו נטול עמודי תמיכה. מול מבואת הכניסה ניצב עץ אשכוליות בודד, אדיר מימדים, הנישא לגובהו של כל הבית, ומוקף בזכוכית, המעניקה תחושה כאילו הבית נבנה סביב העץ.

זה הדבר הראשון שתופס את העין בכניסה, אולם מיד לאחר מכן, נפרש מבעד לשקיפות הזכוכית של הפטיו, חלל הבית, שבו בולטת במיוחד רצפת פרקט טיק שיובא מאיטליה. בקומת הכניסה נמצאות כל הפונקציות הנדרשות. מימין לפטיו ממוקם המטבח, שאת כל פרטי הנגרות בו, תכננו האדריכלים על פי צורכי הלקוח. מהמטבח ניתן להשקיף, דרך הפטיו, על כל הקומה עד החצר הקדמית. חלון נמוך מאפשר מבט על צמחיית התבלינים, שבחצר המונמכת, ומנורת ציפורים ענקית של אינגו מאוור משלימה את האווירה.

חדר העבודה ממוקם משמאל לכניסה. הוא תחום באמצעות קיר מרחף, המצניע את המדרגות היורדות לקומת המרתף. לחדר דלת כניסה רחבה, המסתובבת על ציר. ספרית עץ מיוחדת בעלת דלתות בחיפוי רשת לולים, מקיפה את החדר על כל קירותיו.

שפת העיצוב של החדר שונה באופן מהותי מהשפה של יתר חלקי הבית. מחדר העבודה מובילה דלת יציאה רחבה לחצר הבית, ונשמר קשר עין עם פינת האוכל והסלון שבאותו מפלס. למרות שחלל הסלון הוא רחב ידיים ובעל מבנה זוויתי מודגש, הצליחו ליאני ופריצקי לשמור על קנה מידה, המשרה אווירה חמה וביתית. תחושה זו מתקבלת הן על ידי רצפת עץ הטיק והן על ידי חלוקה נבונה של החלל. הסלון חולק לשלושה אזורים: איזור פינת האוכל, הסלון המשפחתי וסלון האירוח המשקיף לבריכה.

פינת האוכל מופרדת מפינת הטלוויזיה באמצעות הקמין, שהוא אחד האלמנטים המעוצבים והפונקציונאליים של הבית. מיקומו המרכזי משמש להפרדת החלל ולחימום. בקמין מוצנעות כל מערכות החימום הדרושות לקמין בסדר גודל שכזה, ומצידו הימני הוא מסתיר את מעלית השירות, המובילה מקומת המרתף לקומת המגורים. רצף החללים, חלוקתם באמצעות אלמנטים, והשימוש במפלסים שונים, ממלאים את ה"קופסא הריקה", ויוצרים במקום את תחושת הבית.

גורם נוסף ומורגש מאוד הוא ההתייחסות לאור ולסירקולציית האוויר הטבעית של הבית. למרות שתכננו מערכת קירור וחימום לווילה, טוענים ליאני ופריצקי, שבבית יש טמפרטורה נעימה בכל ימות השנה בהתאם לאקלים הישראלי.

הם השיגו אותה על ידי תיכנון המיקום של הבית על פני השטח. "להאיר את החושך" אומרת ליאני, זו הייתה מטרתם. משחקי האור והצל המתקבלים, יוצרים בית עם מקצב משלו. הפטיו חסר הגג דואג להכנסת אוויר ותאורה טבעית, המשתנה בהתאם לשעות היום ולעונות השנה. כמו כן, תריסי עץ, המשמשים כווילונות, מכניסים תאורה טבעית נעימה, ויוצרים משחקי הצללה על רצפת העץ והקירות הלבנים. משחק האור הטבעי יוצר חיבור הרמוני בין המתרחש בחוץ לבין פנים הבית.

קומת המגורים נמצאת בקומה השנייה, והיא פוצלה לאגף ההורים ואגף הילדים. שלושת החדרים שונים מאוד באופיים. חדר ההורים תוכנן בסגנון נקי ופתוח, בעל ריצפת עץ, וגג משופע מחופה בקורות עץ עבות, כמו עליית גג בסגנון כפרי אירופאי. עיצוב זה מעניק לחדר תחושה של צימר מעוצב. מהחדר - יציאה למרפסת המשקיפה לחצר ולבריכה. חדר רחצה רחב ידיים, משקיף אף הוא לחצר, ומקושר לחדר ארונות גדול. האווירה האלגנטית, הפשוטה והנקייה יוצרים הרמוניה בחלל.

חדר ילדים אחד מעוצב בסגנון נקי ולבן, ובתוך הארון הפתעה כחולה - ספריה וארון קיר דקורטיבי ומודולארי, שעוצבו על ידי האדריכלים, במיוחד לפי צרכיו של הילד. גם כאן יש אמבטיה רחבת ידיים, המשקיפה לפטיו הצמוד אליה, ומעניקה אווירה יפנית ונקייה. חדר הבת הבוגרת עוצב בסגנון רציני יותר, תוך שימוש נכון בעץ, ותכנון מדויק של פרטי הנגרות, שהותאמו במיוחד למבנה החדר. כל הכלים הסניטאריים יובאו מאיטליה, תוך בחירה משותפת של בעלי הבית והאדריכלים.

פרטי הנגרות תוכננו בקפידה והותאמו בדייקנות לחללים הגדולים, כולל הדלתות הרחבות, המפרידות בין החדרים. רוחב דלתות הפנים עומד בסתירה מוחלטת לדלת הכניסה. ליאני ופריצקי מסבירים, שדלת הכניסה תוכננה בפרופורציות שונות, על מנת לשמור על צניעות הבית כלפי הרחוב. הבית ממוקם סמוך לפינת הרחוב הראשי. החזיתות והגדר, שמקיפה את הבית מחופות באבני טרקוטה, המעניקות לבית מראה אחיד ומסיבי.

במראה הטרקוטה, שצבעה חם וקוויה אופקיים, יש משהו מטקסטורה של עץ. בחירת הטרקוטה, לחיפוי חזית הבית, נבעה משתי סיבות עיקריות. ליאני ופריצקי רצו להעניק לבית תחושה של קופסא אטומה כלפי הרחוב, ובכך לחזק את הפרטיות. והסיבה השנייה היא התחזוקה הקלה של החומר והתיישנותו היפה.

הווילה, המוגבהת במעט מקו הרחוב, מוקפת בצמחיה מקומית. הירוק משתלב בחזית באופן הרמוני, ועוטף את המבנה בסוגים שונים של ירק ובאופי שונה של גינון. השינוי באופי הגינות תוכנן בהתאם לפונקציה שבתוך הבית או משיקה לו. הצורה הגיאומטרית של הווילה נוצרה בעקבות תכנון מדויק וקפדני של הרעיון העיצובי הכולל של התכנון הפנימי.

בעת תכנונו של הבית התייחסו האדריכלים לחוץ ולסביבה. הם צילמו את החלקים המועדפים והיפים מבתי השכנים, "מסגרו" אותם בעזרת חלונות, וכך נקבעו הפתחים והחלונות של הווילה. צורת תכנון זו איפשרה שליטה מלאה בנוף, שחודר לבית, ועם זאת, מנעה פגיעה בפרטיות יושביו.

דוגמא טובה ניתן לראות בחלון המטבח, הממוקם בגובה לא סטנדרטי, בהתאם לתמונת נוף צמרות העצים של הבית שלצידו. אלמנטים נוספים כאלה נמצאים לאורך כל פינות הבית, כך שלא נמצא, ולו מסדרון או חלל אחד שהוא יתום ממסגור ירוק של הנוף.
האדריכלים אינם מאמינים, כאמור, בקופסאות "ריקות", ואכן, "הקופסא" הזו אינה ריקה, אלא עשירה באלמנטים תכנוניים, המשרים אווירה חמה ונינוחה. כל פינה בבית טופלה ברגישות פואטית, תוך התייחסות לפונקציה, לקנה המידה של החלל וליצירת דיאלוג מלא בין החוץ לפנים.

לדברי ליאני ופריצקי הם מתכננים עם הלב, תוך שהם מחיים את ההיסטוריה בשפתם האישית. הם יוצרים פורטרט ארכיטקטוני מדויק מרגע הפגישה עם הלקוח, ומאמינים שכך ארכיטקטורה צריכה להיעשות, וכך מתקבלת תוצאה נעימה ואלגנטית, שתעמוד באיכותה לאורך שנים.