סולם יעקב

כשנכנסים בדלת הכניסה, מצהיר גרם המדרגות בעוצמה על נוכחותו, ומיידית מובנת סכמת התנועה הפנימית שנקבעה סביבו (חרשות עץ: שי נפתלי). הוא יוצר אי בעל ריתמוס שונה, שחוצה את המבנה לאורכו ולגובהו.

שלוש הקומות משתתפות בחוויית החלל, כאשר קומת הכניסה מחלקת את חלל המדרגות לשני גרמים, האחד מהמרתף לקומת הכניסה והשני מקומת הכניסה לקומה א'- קומת חדרי הילדים. ואז, כשעומדים בנקודה שבה הגרמים מתחברים, מרגישים בעוצמה רבה את הנפח התלת מימדי של החלל, שמייחד אותו משאר הבית. בדפנות חלל המדרגות נקרעו חלונות ורטיקאליים גדולים, שדרכם מתגלה בקצה אחד החצר האנגלית שסביב המרתף ובקצה השני - צמרות העצים.

תקרת הסקי לייט משתתפת בחוויה, ומאירה בתאורה טבעית את חלל המדרגות, ואת הקורות מבטון חשוף לאורכו של הסקי לייט, שרומזות על תשובה למקצב השלחים. גרם המדרגות מככב בכל מבט בבית ובחלל שמתחתיו וממסגר את החללים הציבוריים שלצידו במסגרת מדורגת, כך שהוא ממלא תפקיד מכריע בקומפוזיציה של הבית כולו.

סביב חלל המדרגות בקומת הכניסה מתארגן החלל הציבורי. כשחולפים את דלת הכניסה (דלתות: "נקסט -דור"), נפערת החצר הפראית דרך הסלון, שלצידו המטבח וחדר המשפחה. הסלון, בגובה חלל כפול, מאופיין בקיר ייחודי, שעליו תלויה יצירת אמנות "סולם יעקב" מעשה ידיו של בעל הבית; עבודה תלת מימדית עשויה מרשת מסולפת ומתפתלת, שהולמת את גובהו של החלל, ויוצרת עניין רב תוך משחק של צללים, המשתנים בהתאם לתאורה.

חדר המשפחה פתוח לסלון, וצופה אל שער הכניסה בחלון פינתי, אופקי וצר. פריט נגרות מעץ אלון בדמות ספסל ארוך וצר, מופיע כמוטיב חוזר בכל החלל הציבורי. בחדר האוכל הוא משמש לישיבה סביב השולחן, ובתוכו מאוחסנת הסוכה. באי שבמטבח הוא מחליף את כסאות הישיבה, כדי למנוע בלגן וויזואלי במרכז החלל, ובסלון הוא הופך לאלמנט גבוה בדמות מדף להנחת אביזרים.

תכנון הסלון כחלל כפול מאפשר צפייה למסדרון בקומה העליונה, שממנו נכנסים לחדרי הילדים. במבט מלמעלה, שהוא אחד היפים בבית, נצפה כל החלל הציבורי וחלל המדרגות, מואר בתאורה טבעית.

חדר ההורים מופרד מחדרי הילדים, וממוקם בקומת הכניסה, מתוך חשיבה על פרטיות ועל מגבלות הגיל בעתיד. מהריצוף הקר, של אבן ביר-זיט מלוטשת שבחלל הציבורי, יש מעבר לפרקט משדר חום (פרקטים: יורם), המותאם לחלל הקטן והאינטימי של חדר ההורים. המרתף, המשמש כחדר קולנוע ביתי, הוא החלל היחיד שמאפשר צפייה בטלוויזיה. עטוף בחצר אנגלית צרה עמוסה בעצי במבוק, הוא מאפשר התנתקות מושלמת לרביצה מול המסך.

שילוב רב של חומרים וצבעים, שומר על גבול הטעם הטוב, ולא יוצר עומס ויזואלי. שני חומרים עיקריים, מנוגדים באופיים, מופיעים כמוטיב חוזר בבית: הבטון החשוף בקורות הסקי לייט, במדרגות, ובגגון הכניסה, ועץ האלון בריהוט, בארונות הקיר ובמדרגות. שני החומרים, שבאים מעולם שונה ושומרים על הרמוניה, מופיעים על מישורים שונים בשילוב צבעים של אדום וחרדל, ומשנים את דמותם וחזותם מחלל לחלל, כמו פגישתם על גרם המדרגות, שיצוק מבטון בחיפוי שלח מעץ אלון.

החצר מקיפה את קומת הכניסה, יורדת אל זו שסביב קומת המרתף, ושוב עולה לחצר הגדולה, שאליה מובילה יציאה גם מהסלון. סכמת התנועה, שמקיפה את הבית, מרתקת ויוצרת טיול בין חצרות, שבסופו מגיעים לחצר הגדולה עם הנוף הפראי. הטיול קצר, אך מעניק תחושה של מעבר ביער, בזכות ריבוי טיפוסי העצים וגודלם, שחלקם היו שם לפני בניית הבית, ונלקחו בחשבון בהעמדתו על המגרש. בחצר הגדולה שתולים עצי פרי, עצי א"י ותבליני גינה, ובפינת החצר, בין העצים, מתגלה מקום ישיבה מקסים ומנותק מסביבתו.

כשבעלי הבית חיפשו מקום לבנות בו את ביתם, שבה את ליבם ציוץ הציפורים והשקט, ואכן, כשיושבים בפינת החצר, שומעים רק את שכשוך המים שיוצאים מהסלעים ואת הציפורים (אדריכלות נוף: "ענבל רועה", גנן: "טוקי" - מאיר נפתלי).

בעלי הבית שותפים באופן מעורר הערצה בכל התהליך הרעיוני והתכנוני של הבנייה. הם חיים כל פרט ופרט בבית, מעריכים כל עץ שצומח, וגם מספרים על הרעיון האדריכלי, שממנו החל כל הסיפור.

משרד מילבואר- אייל אדריכלות הוקם בשנת 1998.
במשרד צוות של 4 אדריכלים, והתמחותו העיקרית היא במבני מגורים: בתים פרטיים, בנייני מגורים ותב"עות. לפני כשנתיים, זכה המשרד במקום השלישי בתחרות לתכנון כפר משתלמים, בחיפה, ולאחרונה השתתפה האדריכלית אורית מילבואר בתערוכת "הנוכחות הנשית באדריכלות", שמוקדשת למקומן של נשים באדריכלות בארץ, ומציגה את הזווית הנשית באדריכלות.